לאחר שבוטל בשנה שעברה בגלל מגפת הקורונה, פסטיבל תיאטרונטו ה-30 יתקיים השנה בחוה”מ פסח, 29-31 במרץ 2021 בעכו העתיקה וביפו.
7 הצגות יחיד מתחרות על פרס ההצגה הטובה ביותר.
הפסטיבל נוסד ונוהל ע”י יעקב אגמון שנפטר בחודש דצמבר האחרון.
השנה לראשונה ינוהל הפסטיבל ע”י רעייתו, השחקנית גילה אלמגור אגמון.
הוועדה האמנותית כוללת את גילה אלמגור אגמון, היוצרים והשחקנים דניאלה מיכאלי ושמעון מימרן ויגאל עזרתי.
כ -70 מחזות הוגשו השנה לפסטיבל מתוכם נבחרו הטובים ביותר .
תיאטרונטו הינו פסטיבל של הצגות יחיד, המאפשר לשחקן ליצור דיאלוג ישיר עם הקהל, והינו אחד הפסטיבלים הוותיקים והמובילים בתחום התיאטרון. זוהי המצאה ישראלית ובעקבות התיאטרונטו הישראלי נוסדו פסטיבלים דומים ברחבי העולם, אשר אחד מהם הוא פסטיבל תיאטרונטו בעיר קיל, גרמניה, המעלה בכל שנה הצגה מתוך פסטיבל תיאטרונטו הישראלי.
ההצגה הטובה ביותר תזכה בפרס על שם השחקן ניסים עזיקרי ז”ל, הניתן על ידי קרן תל אביב לספרות ואמנות ע”ש יהושע רבינוביץ, פרס בגובה 10,000 ₪.
כן יוענק פרס להצגה שתזכה בציון לשבח , גם על ידי קרן רבינוביץ בגובה 5,000 ש”ח.
פרס בחירת הקהל ע”ש תרין שלפי -פרס חדש בתיאטרונטו -30, יינתן החל משנה זו לשחקן/ית, עפ”י בחירת הקהל. הפרס הוא על שמה של השחקנית הצעירה תרין שלפי ז”ל , שזכתה בפרס “השחקנית הטובה ביותר לשנת 2019″, על משחקה בהצגה פרי עטה:” להזיז את השמש” בבימויו של חנן ישי. בהצגה גילמה תרין את עצמה בספור חייה ובמאבקה במחלת הסרטן, מחלה שהכניעה אותה. הפרס בגובה 5,000 ש”ח נתרם על ידי משפחתה של תרין.
בנוסף השנה בפסטיבל 5 הצגות , כולן עלו בבכורה בעבר במסגרת פסטיבל תיאטרונטו וזכו בפרסים.
בעכו יתקיים אירוע מיוחד לזכרו של יעקב אגמון (למוזמנים בלבד) בתאריך 31.3.2021 בשעה 20:00, בהשתתפות:
גילה אלמגור – אגמון
דניאלה מיכאלי זוכת פרס התיאטרונטו על הצגתה שלאפשטונדה בשנת 1991
איציק וינגרטן זוכה פרס התיאטרונטו על הצגתו לרקוד עם אבא בשנת 1992
מיקי פלג- רוטשטיין זוכת פרס התיאטרונטו על הצגתה פשוטה בשנת 2007
פסטיבל תיאטרונטו מופק על ידי תיאטרון יפו, ונתמך על ידי מנהל תרבות – משרד התרבות והספורט, עיריית תל אביב יפו, החברה לפיתוח יפו העתיקה, עיריית עכו, מרכז תיאטרון עכו והחברה לפיתוח עכו העתיקה, וחברות סנו ומגדל.
מפיקת הפסטיבל: גלית ברסקי.
הפסטיבל יתקיים גם ביפו העתיקה בתאריכים 30 במרץ ועד 1 באפריל 2021.
אלה ההצגות שיתחרו על פרס “ההצגה הטובה ביותר” בפסטיבל תיאטרונטו 2020
- מפלצת הזיכרון
על פי ספרו של ישי שריד, עיבוד ומשחק: בן יוסיפוביץ’ , בימוי: אריאל וולף
- דף חלקCarte Blanche /
מאת ובבימוי: מיכל סבירוני, שותף ליצירה: יוני טל, משחק: מיכל סבירוני
אדי קאר (Wrecks)
מאת: ניל לביוט, בימוי, משחק ועריכה: איצ׳ו אביטל, מתרגם: ד״ר איתן בלום
סַבְּרֶה
מאת ובביצוע: נטע ישצ’ין, בימוי ודרמטורגיה: אסנת זיביל
מענטש
בהשראת “ארוחת בוקר ישראלית” של ניצן וייסמן
מאת: ליאור גלציאנו, בימוי: יהונדב פרלמן, משחק: רון ריכטר
- ככה לא עולים על במה
מאת ובביצוע: מעין קילצ’בסקי, בימוי: איתי פלאוט
- אני, שייקספיר
מחזה, בימוי ומשחק: דורי אנגל
להלן לוח ההצגות:
| 29.3 | 30.3 | 31.3 | |
| דיוואן | ככה לא הולכים על במה | מנטש | אדי קאר |
| אולם לבן | סברה | מפלצת הזכרון | אירוע לזכרו של יענקל’ה |
| סטודיו | דף חלק | אני שיקספיר |
מחיר מלא לכרטיס: 80 ₪
כרטיסים, אוונטים: eventim.co.il/neto
*9066, 03-5111777
פייסבוק: תיאטרונטו
להלן מידע על ההצגות:
מפלצת הזיכרון
על פי ספרו של ישי שריד
עיבוד ומשחק: בן יוסיפוביץ’
בימוי ועריכה: אריאל נ. וולף
עיצוב במה ותלבושות: נועה דותן
תאורה: יניר ליברמן
מוסיקה: שלומי ברטונוב
מדריך מסעות לפולין מוזמן לשימוע בפני יו”ר יד ושם וחושף מולו את המאבק בזיכרון שלא מרפה.
במחנות המוות, שהפכו לשגרה שלו, הוא פוגש דמויות שונות המעוררות בו קולות פנימיים,
דילמות מוסריות ומולידות את מפלצת הזיכרון.
ללא יכולת בלימה הוא שועט מטה אל תהומות נפשו ומגלה שבכל אחד מאיתנו טמונה האמת המרה,
כדי לשרוד בעולם הזה – צריך להיות קצת נאצי.
דף חלק
קברט לנייר לבן, צבעים ולמשפחה שלמה
יוצרת ומבצעת: מיכל סבירוני
שותף ליצירה: יוני טל
מוסיקה: יוני טל
אביזרים, תלבושות ובובות: ליאוניד אליסוב
ע.חיצונית : מיקי מבורך
ע. חיצונית בובנאות: מוטי ברכר
הפקה: שני לוזון
אי”ב – ארגון יוצרים עצמאים בתיאטרון
מיכל סבירוני משלבת בין אמנות פלסטית לתיאטרון ויוצרת קולאז’ צבעוני של פרידות.
במשיכות מכחול, היא בוראת דמויות שהשאירו עליה את חותמן. הדמויות קורמות עור וגידים בתהלוכה מקאברית וממלאות את הבמה. כל דמות היא יצירה בפני עצמה, העוברת בין הממדים ומספרת את סיפורה. בקולאז’ שברירי, רב דורי, מלא פיוטיות והומור, אנו נותרים עם
השאלות: מה נשאר לנו מהעבר ומה נשאיר אחרינו? האם אפשר לפתוח ‘דף חלק’?
אדי קאר ( Wrecks)
עריכה וביצוע: איצ’ו (יצחק) אביטל
כתיבה: ניל לביוט
תרגום: ד”ר איתן בלום
הפקה: איתי אביטל
“להיות נאהב זה לעולם לא אסור, או לאהוב מישהו כמו שאני עשיתי, איך שעשיתי”
אדי קאר, איש עסקים מזדקן, מספיד את אשתו שנפטרה מסרטן, ובתוך כך חושף את סוד אהבתם. אחת השאלות המרכזיות שמעלה המחזה היא האם מישהו יכול לאהוב באמת אדם שהוא מרמה במשך שלושים שנה? במחזה העוצמתי הזה – גרסה פוסטמודרנית ואסוציאטיבית של אדיפוס המלך – מעלה המחזאי לביוט שאלות בנוגע לגבולות האהבה, ובאמצעות סיפור על אהבה הוא בוחן את הצנזורה שמטילה החברה על תשוקותיו של הפרט.
סַבְּרֶה
“אני לא מרביצה כי טוב לי, אני מרביצה כי כשנותנים מכות לתחת זה נכנס לראש”
ההצגה ‘סַבְּרֶה’ מגוללת את פרשת העליה הגדולה לארץ מברית המועצות בשנות השבעים, מנקודת מבטה של ז’ניה – עולה חדשה, נשואה ואמא לשלושה ילדים.
השנה היא 1984 – שלהי מלחמת לבנון, בניין של עולים חדשים בקריות. בתה הצעירה של ז’ניה – פאני – כבר הפכה לישראלית ממש. מדברת בקול רם, מנפנפת בידיים, מורדת, גדלה לבד כאשר ההורים עובדים בעבודות דחק מבוקר ועד לילה.
בהומור, בכנות ובשפה עסיסית ואותנטית, משתפת ז’ניה את הקהל בקשייה, חלומותיה ובעיקר בהתמודדות עם הבת המתבגרת שלה.
ההצגה משלבת עברית ורוסית, מציאות ודמיון, הווה ועבר, ובעיקר משקפת את הבדלי התרבות, החינוך והקשיים איתם מתמודדים מהגרים באשר הם, אז והיום.
השחקנית נטע ישצ’ין מגלמת את דמותה של ז’ניה וכן את פאני בתה. ההצגה מבוססת על סיפורה האמיתי ועל זכרונותיה כילדה שעלתה לארץ עם הוריה מליטא ב 1975,
כאשר היתה בת 8.
מחזה ומשחק: נטע ישצ’ין
דרמטורגיה ובימוי: אסנת זיביל
מוסיקה: איתי אורן
עיצוב תאורה: נועם טופליאן
ככה (לא) הולכים על במה
מאת: מעין קילצ’בסקי
בימוי: איתי פלאוט
מוזיקה: forest swords – civilians
“אין מה לעשות לצערי. זה שיתוק מוחין.
היא תלך עד שלא תצליח יותר ואז – כיסא גלגלים”
זו הנבואה שבצילה התחיל הסיפור שלי.
סיפור על מלחמה.
מול עצמי, מול הסביבה, מול הגברים בחיי
ומול חלום –
לעמוד על שתי רגליים ולהיות שחקנית על הבמה
מענטש
בהשראת “ארוחת בוקר ישראלית” של ניצן וייסמן
מאת: ליאור גלציאנו
בימוי: יהונדב פרלמן
משחק: רון ריכטר
מפגש מקרי בסופרמרקט עם דמות מהעבר מעמתת את עידן עם שורה של זיכרונות: ממפגש עם בריון אלים בילדות ועד ההתמודדות עם מפקד קשוח בטירונות. דרך סיפורים אישיים ומשפחתיים אנו נחשפים לשלל מבחנים שהעמידו את הגבריות של עידן במבחן, עד הרגע בו הוא מבין גבריות אמיתית מהי.
בהשראת ‘ארוחת בוקר ישראלית’ של ניצן ויסמן
אני, שייקספיר
מחזה, בימוי ומשחק: דורי אנגל
ייעוץ אומנותי: סיני פתר
תנועה: הראל מוראד
מוסיקה: נדב ויקינסקי
תפאורה: סשה ליסיאנסקי
תלבושות: מלאני לומברד
תאורה: מיכאל צ’רניאבסקי ואינה מלכין
סיפורו של מלך התיאטרון של כל הזמנים, האיש הידוע ביותר, שידוע עליו כל כך מעט, הפעם – בגוף ראשון.
דורי אנגל, שעוסק בשנים האחרונות ביצירותיו הבימתיות בדיאלוג עם חומרים שייקספירים, בארץ ובאנגליה, יוצא הפעם למסע פענוח חידת אישיותו של האדם שמאחורי היצירות. איך בחור פשוט מהפריפריה זוכה לתהילת נצח, ומה המחיר שהוא נאלץ לשלם תמורתה. חשבון הנפש שלו עם חייו ויחסיו עם האמנות נחשפים דרך התחנות שיצרו את הטקסטים והדמויות האייקוניות. העלילה הדמיונית מתבססת, כמו כל פנטזיה טובה, על עובדות ביוגרפיות מחייו, פרי מחקר תקופתי מעמיק. הטקסטים השייקספיריים בהצגה מובאים בתרגום חדש, פרי עטו של דורי.
כל האמת שרק ניתן לדמיין על שייקספיר.
