הדרכים הלא ידועות עוסק בחיפוש אחר ריפוי וגילוי עצמי
הדרכים הלא ידועות הוא סרט דרמה משנת 2023, בבימויו של דני אימבר המבוסס על ספרו האוטוביוגרפי של הסופר והטייל סילבן טסון.
הסרט מספר את סיפורו של פייר, סופר וחוקר מפורסם החווה אירוע משנה חיים לאחר שנפילה גורלית מותירה אותו בתרדמת. למרות מגבלותיו הפיזיות ובניגוד לעצות הרפואיות, פייר מחליט לצאת למסע יוצא דופן – לחצות את צרפת ברגל, בעקבות השבילים הקטנים והנשכחים ביותר בלבד. שבילים שהובילו אותו לא רק דרך נופיה הציוריים של צרפת אלא גם דרך נופיה הפנימיים של נבכי נשמתו בחיפוש אחר ריפוי וגילוי עצמי, תוך התמודדות עם אתגרי הטבע, זיכרונות, חרטות ושאלות קיומיות.
ההליכה בטבע הציעה לו התחדשות והוא מרפא לא רק את גופו השבור אלא גם את רוחו הפצועה.
הדיאלוגים בסרט מינימליים והסרט הוא סיפור חזותי המסתמך על פניו מלאות ההבעה של ז'אן דוז'רדן והנוף המשתנה עוצר הנשימה. ז'אן דוז'רדן מציג הופעה יוצאת דופן בתור פייר הלוכד את המאבק והנחישות של הדמות בדרך לריפוי.
הסרט הדרכים הלא ידועות מצליח להציג את המסע הפנימי של פייר בצורה מרתקת ומזמין אותנו להאט ממרוץ החיים, לצעוד בקצב אישי ולהעריך את כוחו של הטבע בריפוי, גילוי עצמי וצמיחה.
הסרט הדרכים הלא ידועות הוא אחד ההצלחות הגדולות בצרפת בשנה האחרונה עם מעל למיליון צופים.
צוות יוצרים
בימוי : דני אימבר
תסריט ודיאלוגים : דני אימבר , דיאסטם
בעקבות הספר מאת סילבן טסון
הפקה: קלמן מיסירה , מתייה ורטר
צילום: מגלי סילבסטר דה ססי
מוסיקה מקורית :וטר דויט
שחקנים:
פייר : ז'אן דוג'רדן
אנה : גוזפין ז'אפי
סלין: איזיה הגליו
הלן: אני דופרה
ארנו : ג'ונתן זכאי
דילן: דילן רובר
צרפת 2023 , 96 דקות , צרפתית תרגום לעברית ואנגלית
הפצה בישראל קולנוע חדש בע"מ.
החל מן ה 27.6 בסינמטק תל אביב ובכל רחבי הארץ.
שיחה עם הבמאי דני אימבר
ש: איך נולד הפרויקט הזה?
ת: תמיד בין שני סרטים יש תקופת מעבר שגורמת להרבה אי נוחות. תקופה של תהייה מוחלטת המעורבת בשאלות וספקות . אתה חייב ללמוד לקבל את זה, וזה היה באחת מן התקופות הללו שגיליתי את הספר "הדרכים הלא ידועות". קראתי כל מה שסילבן טסון כתב, וכששמעתי על התאונה שלו בשאמוני, זה נגע בי. זה היה גם מפתיע וגם נורא. הפרויקט נולד כסוג של לידה מחדש . בתקופה שאנחנו רוצים להתנתק מן החיים העירוניים ולהתחבר מחדש לטבע. הרגשתי שבסיפור הזה ובחוויה שסילבן עובר יש סרט. הרגשתי שזה סיפור מאד אישי סוג של אוטוביוגרפיה.
ש: מה היה המניע מאחורי הרצון לכתוב את התסריט הזה?
ת: יש שורה בספר שהוא אומר שהוא יצא למסע הזה בצרפת, רק מסיבה אחת. נייר מקומט שהיה בתחתי התיק שלו. זה מופיע בתחילת הספר וזה רדף אותי ימים ארוכים כשאני מנסה להבין מה מתחבא מאחורי המשפט הזה. ואמרתי לעצמי אישה כמובן. סיקרן אותי לכתוב סרט על אדם בתנועה מתמדת. זה סרט מאד מיוחד לכתוב, צלם, לערוך. וכשהסתכלתי בצילומים הראשונים הבנתי שאנחנו בדרך הנכונה.
תהליך העבודה היה מעניין, כשהשותף שלי לכתיבה בונה את השלד ואני מביא את הבשר. כמו כן הכנסתי את כל הפלשבקים, את כל המבנה הנפשי של הגיבור והסיפורים שהזינו את הצעידה שלו. אבל לא רצתי לצור גלויות מצרפת או מדריך טיולים בנופי צרפת. זה סיפור על אדם החוצה את המדינה ומגיע לנופים שהם מאד צילומיים . הטבע היה האובססיה שלי התייחסתי אליו כאל חומר, אל דבר שהגיבור שלי נעלם בתוכו. כשביקשתי את סילבן טוסון לסכם את הספר שלו הוא אמר שזה היה דו שיח בין הטבע והנוף לאדם. וכך בנינו את הסרט בכיוון הזה. זה הוא בעצם מסע פנימי.
לפני הצילומים עשיתי מסע דומה עם המדריך של סילבן , חלים גדולים עשינו במכונית מן הסתם אבל גם ברגל במשך כמה ימים, היה לי חשוב לעשות את המסע של סילבן, לחוות את הקושי בהליכה ואת טוב ליבם של האנשים בדרך. וכך יצרנו את הדמויות האחרות. נפגשנו עם איכרים וציידים וחווינו את החוויות של סילבן. וזה באמת סייע בידי לבחון את התסריט, לכתוב מחדש איפה שצריך, הדיאלוג בסצנה עם האיכר נכתב כולו מחדש בעקבות המפגש איתו, וגם ביקשתי ממנו שיגלם את דמותו שלו בסרט.
היתה לי תשוקה גדול לצור סרט שאנשים יכולים להקשיב לו. צילמנו קטעים רבים שז'אן מהלך על אבנים. טסון אמר " אמור לי על איזו אדמה אתה חי ואומר לך מי אתה". אכן יש בסרט גאוגרפיה של הצליל.
ש: מה היו התנאים בצילומים?
ת: היה לי מזל לצלם באותם התאריכים בשנה בה סילבן עשה את המסע שלו. כלומר בראשית ספטמבר ולסיים בנובמבר. הגיבור הוא לא נווד. הוא אדם שמהלך עם מפה ומסיים את התוכנית בכל יום כמו שתכנן. הוא יודע שאם הוא ימשוך לתוך החורף הוא לא יכול לישון בחוץ או להקים אוהל. הוא יודע שעלו לשמור על הקצב. אז החלטנו להתחיל עם החום של סוף הקיץ ולהגיע אל הקרירות והקור של הסתיו. והיה לנו סתיו די עדין, בערך 12 מעלות.
אבל היה לנו מזל גם לגשם וקור. הרעיון היה שבתחילת הסרט החום מכניע אותו והוא מזיע. הבעיה בצילומים היתה שלא יכולנו לחזור בחזרה למקום כל שהוא וזה מאד קשה לבמאי, לא ישנו באותו מקום יותר מיומיים. היה צירך להתקדם כמו הדמות. אבל טסון אומר שכשדי להיות חופשי עלייך לישון במקום אחד לא יותר מיומיים (צוחק). לא היו לנו משאיות ולא היו טריילרים לשחקנים. התנאים היו פשוטים, כי קשה לסחוב את כל הדברים הללו וזה בעצם היה יתרון כי לא התעסקנו בלוגיסטיקה.
ש: אתה משתמש בקריינות וזה עוד סיכון שלקחת
ת: הקרינות מפחידה את כולם , אבל כשכתבנו זו היתה דרך שלנו להעשיר ולהזין את הדמות. זו דמות שכותבת ספר והיה חשוב להעביר א המחשבות הפנימיות שלו. מבלי להפוך אותן לקריקטורה. כשסילבן ראה את אחת הגרסאות הראשונות הוא הציע לכתב כמה מחשבות כאלה ואכן הקלטנו את ז'אן.
ש: ז'אן דוג'רדן, איזה שחקן הוא?
ת: הוא חרוץ מאד עובד קשה הוא כל כך מהיר שהוא שואל שאלות עוד לפני שחשבת עליהן. בזמן העבודה הדבר היחיד שמעניין אותו הוא הסרט. הוא זמין לגמרי. רציתי שהכל יבוא ממנו ומתוכו ומן הבחינה הזו הוא שחקן קוסם. יש לו את היכולת להשתנות הוא מאד מדויק. הוא חייב לחוות כל דבר והוא מאד מהיר.
ש: ואיך עבדת עם שאר השחקנים שהגיעו לימים קצרים ?
ת: ביקשתי מכל השחקנים שיגיעו ערב קודם ויאכלו ארוחת ערב עם ז'אן. הם פגשו אדם מלא אמפטיה , הוא יוצר קשר בקלות בכל מקום אליו הוא מגיע. הוא פרטנר נפלא שמאיר את השחקן שמופיע מולו.
