אמש (ג’) נפתחו במוז”א – מוזיאון ארץ־ישראל, תל־אביב 2 תערוכות חדשות לציון שנה לאירועי ה-7 באוקטובר:
“יוכבד ליפשיץ, צלמת – רגעים ששרדו” שאצרה רז סמירה
“COME ABOUT“: אמנית הווידאו, לי ינור שאצרה דרורית גור אריה
2 התערוכות נפתחו במעמד: מנכ”ל מוז”א עמי כץ, סמנכ”לית ואוצרת ראשית מוז”א רז סמירה, ובהשתתפות יוכבד ליפשיץ, שניים מילדיה (יזהר ליפשיץ וארנון ליפשיץ), נכדיה, ניניה, וחברי המשפחה.
עוד השתתפו בתערוכה: האמנית לי ינור, האוצרת דרורית גור אריה, וכן ידידי המוזיאון, מוזמנים ואורחים אשר סיירו ברחבי התערוכות המרגשות.
התערוכה מוצגת בשיתוף מטה משפחות החטופים והנעדרים ומוקדשת לזכר הקורבנות הרבים מקיבוץ ניר עוז שנרצחו ב-7 באוקטובר.
יוכבד ליפשיץ (86) מקיבוץ ניר עוז שנחטפה לעזה מביתה ב-7 באוקטובר, יחד עם בעלה עודד, שוחררה כעבור 17 יום, ועודד עדיין מוחזק בשבי חמאס בעזה. במתקפה הרצחנית של חמאס בית המשפחה נשרף כליל, ואיתו נשרפו המצלמה של יוכבד, ציוד הצילום, הנגטיבים וארכיון הצילומים שלה שאותו החלה לאצור מאז גיל 16. במהלך חייה, יוכבד ליפשיץ היתה צלמת וגם עבדה עבור העיתון “על המשמר”. התערוכה של ליפשיץ כוללת צילומים מעבודתה רבת השנים ומתמקדת בשני נושאים מרכזיים: צילומים מהמחאה של קיבוץ ניר עוז נגד מלחמת לבנון הראשונה ב-1982 אשר שוחזרו באדיבות ארכיון יד יערי בגבעת חביבה ותמונות מקוריות המתעדות את חיי יומיום, הווי מחיי קיבוץ ניר עוז ואת חיי המשפחות בקיבוץ לאורך השנים – צילומים אלה הם מקוריים והם היחידים של יוכבד ששרדו את הטבח משום שנשמרו אצל בתה, האמנית שרון ליפשיץ, שחיה בלונדון.
מלבד הצילומים, בתערוכה גם יוקרן הסרט שיצרה שרון ליפשיץ “הקו והמעגל” משנת 2009 ובו משוחחת יוכבד עם בתה במעבדת הצילום: בעודן מדפיסות תמונות, הן מדברות על החיים, על צילום ועל חיי הקיבוץ. אותם צילומים שהשתיים עמלות על פיתוחם במהלך הסרט, הם הצילומים היחידים של יוכבד ליפשיץ ששרדו.
מתוך דברים שאמרה יוכבד ליפשיץ לקראת התערוכה: “עבודת חיי הלכה. צילמתי כל כך הרבה שנים והכל, כולל הנגטיבים, נשרף. מהו צילום שנשרף? מחיקת העבר. העבר שלי שהונצח נמחק. צילום זה בעצם כתיבה של היסטוריה, העברת מידע וידע. הרצון להביע את עצמי תמיד היה בצילום, דרך המדיום. קשה לי להיפרד מהתמונות, הן כבר רק בזיכרון. להיפרד מכל העבר של כתיבת החיים שלי. כל דבר שעשיתי, הבנתי דרך הצילום. צילום הוא דרך להתעמת עם העבר בהווה, והיום אין לי אותו. אני מודה על כל צילום שחזר, אף שמה שנותר הוא פסיק לעומת מה שנשרף. לצלמים צעירים אני אומרת: תדאגו לגיבוי, שלא ילך לאבדון. אבל איך מנציחים תמונות שנשרפו?. קשה להמשיך לחיות בזמן שעודד והחטופים האחרים עדיין שם. בוודאי שקשה לחשוב ולדבר על אמנות. אבל המשפחה מחזיקה אותי וגם הרצון שעודד יחזור. בסוף הדרך אין לי אפשרות להמשיך אתו וזה כל כך קשה לי”.
מדברי עמי כץ, מנכ”ל מוז”א, מוזיאון ארץ־ישראל, תל־אביב – בערב הפתיחה: “בין השנים 1975-1980 הייתי חבר קיבוץ כרם שלום שבנגב המערבי, בימינו הוא חלק ממה שמכונה ‘העוטף’. הכרתי מרחוק את עודד ליפשיץ שהיה מדריך דור המייסדים של הקיבוץ, הוא היה דמות לשאת אליה עיניים, אחד מהוגי הדעות, מהפעילים חברתיים פוליטיים, מובילי הדרך של הקיבוצים בנגב המערבי. בתשעה באוקטובר בשעה 14:17 כתב אריק בקבוצת הווטסאפ כך: ‘ההורים של חברתי שרון, עודד ויוכקה (יוכבד) ליפשיץ מקיבוץ ניר עוז נעדרים. כפי שנראה נחטפו מביתם שנשרף כליל ונלקחו לעזה. יוכקה ועודד, צלמת ועיתונאי בשנות ה- 80 לחייהם, אנשי שלום ואמנות, חיו את כול חייהם בניר עוז וגידלו דורות של נכדים ונינים לתפארת. מאז יום שבת איננו יודעים מה עלה בגורלם. הם זקוקים לתרופות שלהם ואנחנו חוששים לשלומם. אנא, אם מישהו שמע משהו או מזהה אותם בסרטונים, אנא
צרו קשר בדחיפות, אנחנו נטרפים מדאגה’.
יוכבד ליפשיץ נמצאת איתנו פה היום. עודד עדיין לא חזר. המפונים לא בבתיהם, החטופים לא שבו, והחיילים נלחמים בדרום ובצפון – זו תמצית קיומנו בזמן האחרון.
בתערוכה של יוכקה “רגעים ששרדו” מוצגות 14 תמונות וסרט וידאו אחד. התצלומים כולם של הצלמת יוכבד ליפשיץ, עבודת הוידאו של בתה שרון ליפשיץ. הצילומים כולם אוד מוצל מאש שאחזה בבית ליפשיץ ב-7 באוקטובר, והם ניצלו כי שרון לקחה אותם לשימוש אפשרי לעבודת הוידאו שלה על אמה הצלמת בקיבוץ ניר עוז. מי יכול היה לדמיין תסריט כזה. אני מודה לך יוכקה, לבתך שרון, ולכול המשפחה על ההתגייסות והסיוע להפקת התערוכה. אנחנו גאים להיות בית ולו זמני לצילומים שניצלו ומייחלים לחזרת כול החטופים ובהם עודד”.
במהלך הערב נפתחה גם התערוכה “COME ABOUT“: עבודתה של אמנית הווידאו המצליחה, לי ינור. הפתיחה נערכה בהשתתפותה של לי ינור ושל אוצרת התערוכה דרורית גור אריה. בתערוכה מיצב וידאו מרתק, המשלב אמנות חזותית ותנועתית. המיצב מזמין לשוטטות פיזית ומטאפיזית. בחלל עצמו מוצגת זירה המכילה צורות מופשטות, משפטים קולנועיים ואמירות יומיומיות הנוטלים חלק במסע הזיכרון. העבודה משלבת צילום, סאונד
וכוריאוגרפיה.
עוד הוסיף עמי כץ: בעבודה המהפנטת של לי ינור Come About נראה מרחבי זיכרון אישיים ותרבותיים נשזרים עם מרחבי ים, מסע חושי סוחף של תנועה, גוף וטבע. תודה לכם שבאתם בזמן קשה וכואב”.