פסטיבל הקולנוע היהודי ירושלים 2024 מציג את רשימת הסרטים ואת התוכנית האמנותית
פסטיבל הקולנוע היהודי ירושלים 2024 יציין השנה את מהדורתו ה-26 ויתקיים כמיטב המסורת בחג החנוכה, בתאריכים 28 בדצמבר 2024 ועד 2 בינואר 2025 בסינמטק ירושלים
“הברוטליסט” (The Brutalist), זוכה פרס הבימוי בפסטיבל ונציה ומחזיק בלא פחות מ-7 מועמדויות לפרס גלובוס הזהב, יפתח את המהדורה ה-26 של פסטיבל הקולנוע היהודי ירושלים.
זוכה פרס הבימוי בפסטיבל ונציה, “הברוטליסט” הוא אפוס היסטורי מונומנטלי בבימויו של בריידי רבט ובכיכובם של זוכה האוסקר אדריאן ברודי (הפסנתרן), פליסיטי ג’ונס (תיאוריה של הכל) וגיא פירס (ממנטו). הסרט מתאר את מסעו של האדריכל היהודי יליד הונגריה לסלו טו (ברודי), שהיגר לארה”ב אחרי המלחמה חסר כל. בדרך מקרה הוא זוכה לנהל פרויקט אדריכלי אדיר שישנה את מהלך חייו ב-30 השנים הבאות. סרט מפעים ומסעיר שבוחן מחדש את החלום האמריקאי והשיטה הקפטילסטית מתוך עיניו של ניצול שואה שבחר באמריקה על פני המדינה היהודית שהוקמה במקביל בארץ ישראל. *הסרט יופץ בישראל על ידי טוליפ אנטרטיימנט ישראל.
אירוע הפתיחה של פסטיבל הקולנוע היהודי ירושלים יתקיים במוצאי שבת, 28 בדצמבר 2024, בשעה 19:00 בסינמטק ירושלים, בו יוקרן סרט הפתיחה: “הברוטליסט” | The Brutalist (215 דקות).
הברוטליסט
בנוסף, יוצג בערב הפתיחה הסרט “רוצי אמא” (בימוי: רבקה שור ואורן רוזנפלד). ביטי דויטש, אשה חרדית ואם לחמישה, היא אתלטית ברמה עולמית שמנפצת את כל הסטריאוטיפים. הסרט עוקב אחר התמודדותה עם מכשולים, פציעות ואתגרים פסיכולוגיים. האם נחישותה להגיע להישגים שיאפשרו לה להתחרות באולימפיאדה תפגע בסיפוק ובלהט שלה כלפי הספורט האהוב עליה? לאחר ההקרנה, תתקיים שיחה עם: גיבורת הסרט ביטי דויטש, יוצרי הסרט רבקה שור ואורן רוזנפלד, ועם דני חכים – מפיק שותף, דירקטור בקרן עזריאלי ומייסד ספורט למען קידום חברתי. בהנחיית שמואל הדג’ס, המנהל האמנותי של תיאטרון פסיק.
פסטיבל הקולנוע היהודי ירושלים ייערך גם השנה ברוח התקופה, ובדגש על זהות יהודית, גישור בין תרבויות ותפקידה של האמנות בתקופות מאתגרות ומורכבות.
בין הסרטים, ההקרנות והאירועים המתוכננים
בפסטיבל הקולנוע היהודי ירושלים 2024:
תחרות קולנוע בין-לאומי
השנה יוענקו שני פרסים בתחרות לקולנוע בין-לאומי: פרס שומן לקולנוע יהודי בחסות הלן שומן, ולראשונה פסטיבל הקולנוע היהודי ירושלים יעניק פרס חדש: פרס לייצוג השואה באדיבות פורום תרבות אוסטרי.
חבר שופטי הפרסים בתחרות הבינלאומית: פרנק שטרן – היסטוריון של הקולנוע, מתמחה בקולנוע יהודי בינלאומי ודובר גרמנית. מגדה מקרצ’וק־סטרלאו – מנהלת פסטיבל הסרטים היהודי בוורשה משנת 2013. ממייסדות המרכז האירופי לקולנוע יהודי ואוצרת CEDOC. מייקל אתרטון –
מנכ”ל UK Jewish Film וחבר במועצת הנאמנים של הארגון.
הסרטים שיוקרנו בתחרות לקולנוע בין-לאומי
הברוטליסט
בריידי קורבט
זוכה פרס הבימוי בפסטיבל ונציה, הברוטליסט הוא אפוס היסטורי מונומנטאלי בבימויו של בריידי קורבט ובכיכובם של זוכה האוסקר אדריאן ברודי (הפסנתרן), פליסיטי ג’ונס (תיאוריה של הכל) וגיא פירס (ממנטו). הסרט מתאר את מסעו של האדריכל היהודי יליד הונגריה לסלו טו (ברודי), שהיגר לארה”ב אחרי המלחמה ללא כל. בדרך מקרה הוא זוכה לנהל פרויקט אדריכלי אדיר שישנה את מהלך חייו ב-30 השנים הבאות. סרט מפעים ומסעיר שבוחן מחדש את החלום האמריקאי והשיטה הקפטילסטית מתוך עיניו של ניצול שואה שבחר באמריקה על פני המדינה היהודית שהוקמה במקביל בארץ ישראל.
יואכים א’ לאנג
שחזור דרמטי של מכונת התעמולה הקטלנית של יוזף גבלס: בתקופת שיא כוחו של היטלר, גבלס היה המוח מאחורי הדימויים, הנאומים והסרטים שהכשירו את העם הגרמני לרצח המוני של יהודים. כשהגרמנים עמדו להפסיד במלחמה, גבלס ביים סצנה אחת אחרונה: סצנת המוות של בני משפחתו ושל היטלר, והתאבדותו בבונקר בברלין. לאורך הסרט משובצות עדויותיהם של שבעה ניצולי שואה המספרים כיצד חוו את פעולותיהם של היטלר וגבלס. אמנות כתעמולה ותעמולה כאמנות: יוזף גבלס הבין בשלב מוקדם שהקולנוע הוא כלי נשק חסר תחליף בשדה הקרב האידיאולוגי. התמונות שיצר ממשיכות לעצב את האופן שבו אנו תופסים את העידן הנאצי עד ימינו.
דברי פתיחה: ד”ר דניאלה אוסצקי־שטרן, המכללה האקדמית גליל מערבי.
מרקו, האמת המומצאת
אייטור ארגי, ג’ון גראניו
סיפורו האמיתי של אנריק מרקו, אדם רב כריזמה שבמשך שנים שימש כמנהיג מטעם עצמו של האגודה הספרדית לקורבנות השואה. כשעיתונאי מתחיל לחקור את עברו, מתברר שסיפור חייו הוא עלילה כוזבת. מרקו טוען שהיה אחד מ-9,000 הספרדים שנכלאו במחנה ריכוז נאצי – אך הטענה הזאת מתבררת כשקר. הבמאים אייטור ארגי וג’ון גראניו מציגים סרט הבוחן בצורה נועזת את האופן שבו נעשה שימוש באמת – בחיים ובקולנוע. הסרט, שמבוסס על אירועים אמיתיים, עוסק בסיפורו של ספרדי שהתחזה לניצול ממחנה ריכוז נאצי.
רוב האנשים מתים ביום ראשון
יאיר סעיד
דויד, גבר בשנות ה-30 לחייו שסובל מעודף משקל, חוזר בחוסר רצון מאירופה למולדתו, בואנוס-איירס ארגנטינה, להלוויית דודו. הוא מחדש את הקשר עם משפחתו היהודית הנוירוטית ומגלה שאמו המסורה מוכנה כנראה לנתק ממכשירי ההחייאה את אביו, שנמצא בתרדמת כבר זמן רב. החרדה שולחת אותו למסע מטלטל בין העבר להווה. בניסיון להקל על חרדותיו יוצא דויד למסע ברחבי בואנוס־איירס. הוא מעסיק את עצמו בשיעורי נהיגה, בטיפולים רפואיים זולים ובניסיונות כושלים להיפגש עם גברים שאינם מעוניינים בו – אבל בסופו של דבר נאלץ להפסיק לברוח, ולהתמודד עם פחדיו. קומדיה מקאברית, משעשעת ובד בבד נוגה, על התבגרות מאוחרת.
5 בספטמבר
טים פלבאום
סרט עלילתי מותח ומרתק על מתקפת הטרור באולימפיאדת מינכן 1972, והדרמה שהתחוללה באולפן חדשות הספורט ששידר את האירועים בשידור חי לכל העולם. במרכז הסיפור נמצא ג’ף (ג’ון מגארו), מפיק צעיר ושאפתן שמנסה להוכיח את עצמו לבוס שלו, מפיק הטלוויזיה האגדי רון ארלידג’ (פיטר סארסגארד). יחד עם המתרגמת הגרמנייה מריאן (לאוני בנש) והמנטור שלו מרווין בדר (בן צ’פלין), ג’ף לוקח באופן בלתי צפוי את המושכות על מה שיהפוך לאחד מהשידורים החיים המותחים בהיסטוריה. כאשר הנרטיבים משתנים, הזמן מתקתק, ושמועות סותרות מתפשטות וחייהם של החטופים תלויים על חוט השערה. ג’ף מתלבט בין החלטות קשות בעודו מתמודד עם מצפונו המוסרי. דרמת מתח עטורת שבחים המבוססת באדיקות על אירועים אמיתיים מאולימפיאדת מינכן 72′.
טריילר:
היום בו הליצן בכה
אריק פרידלר, מייקל לורי
בשנת 1972, מלך הקומדיה ג’רי לואיס היה בפסגת הקריירה. בשאיפה לגלם תפקיד דרמטי, הוא החליט ליצור פרויקט קולנועי מיוחד במינו: “היום שבו הליצן בכה”. לואיס היה אמור לגלם בו ליצן גרמני במחנה ריכוז. אך הפרויקט לא הצליח לקרום עור וגידים, ונחקק ככישלון קולוסאלי. לואיס נטש את סט הצילומים, ומעולם לא הסכים לדבר על מה שקרה שם. הסרט לא הושלם, והפך למיתוס הוליוודי. כעת, לאחר תחקיר שנמשך שנים, התגלו ושוחזרו חומרים מקוריים רבים. סרט דוקומנטרי זה מגולל סיפור נועז כמו הפרויקט המקורי, שנהגה זמן רב לפני שבמאי כלשהו העז ליצור סרט שואה הוליוודי בדיוני המיועד למסך הגדול. הסרט כולל ראיונות רבים עם שחקנים ואנשי צוות, כולל ג’רי לואיס, וחושף את סיפורה של הפקת קולנוע אמריקאית־אירופית מהשאפתניות ביותר של זמנה. סרט דוקומנטרי על היעלמותו המסתורית של “היום שבו הליצן בכה”, סרט השואה האבוד של הקומיקאי ג’רי לואיס מ-1972. באמצעות ראיונות וחומרים שלא נחשפו עד כה.
מה שלא נאמר
ג’רמי בוריסון
נועם, נער דתי שלא יצא מהארון, מוצא מכתב אהבה שנשלח לסבו לפני השואה. על המכתב חתום גבר שהוא לא מכיר. נועם מבין שהוא לא לבד, אך עדיין מתקשה להשלים עם זהותו. בתקווה להשיג תיקוף עצמי דרך העבר של סבו, הוא יוצא למסע לגילוי האמת. נער שהוא מאוהב בו מצטרף אליו. כעת ינסה נועם לאתר את הגבר שמאחורי המכתב המסתורי, וכך אולי ילמד משהו על סבו – וגם על עצמו. הסרט מציג בצורה מעודנת ורגישה את ההיסטוריה של רדיפת ההומוסקסואלים בידי הנאצים, ולצדה את יציאתו של נועם מהארון כנער אורתודוקסי מודרני.
כל החיים לפני
נילס טוורנייר
פריז, 1942. תחת הכיבוש הנאצי, טובה בת ה-13 ושני הוריה מוצאים את עצמם מגורשים מביתם ונאלצים להסתתר בחדר קטנטן מתחת לגגות פריז, תלויים בחסדי זוג שכנים שמחביא אותם. בחדרון הקטנטן שהופך להיות כל עולמה, טובה הנערה מסרבת להיכנע למצב הקשה ומצליחה לגייס את הדמיון והתמימות שבה על מנת להכניס רוח חיים ותקווה במשפחה – היא מציירת פסנתר על הרצפה, דרכו היא תכניס שוב את המוזיקה לחיי המשפחה, מאלתרת פינת איפור שבה תוכל לסרק את אימה ולהחזיר חיוך לשפתיה, ובעיקר משקיפה על פריז דרך צוהר קטן בחדר ומדמיינת את היום שאחרי המלחמה, את החיים שלפניה והעתיד שמחכה לה… סרטו החדש של נילס טוורנייר (“מנצחים”) הוא סיפור מרגש על משפחה, סולידריות וכוחה של אמונה. מבוסס על סיפור אמיתי, זוהי דרמה נוגעת ללב ומלאת תקווה, שתמלא אתכם באופטימיות ובאהבת אדם.
קולנוע ישראלי
קריסטיאן
עדן אמילי מארק
עדן נוסעת עם סבתה שרה לצרפת, לביתה במחוז סבואה. בני המקום מכירים את הסבתא בשמה המקורי: קריסטיאן. היא ממפה את זכרונותיה ומנסה להשלים את החוסרים: מרוקנת את תיבת הזכרונות האבודים, מהרהרת בזמן ובמרחב, ומחיה סודות שלא סופרו מעולם. דרך עדשת המצלמה, עדן יוצרת עדות לחיים, לתרבות ולדת הנוצרית, שאותם זנחה סבתה כשבחרה להפוך ליהודייה. שִחזור אישי של היסטוריה וזהות.
*ההקרנה בנוכחות הבמאית עדן אמילי מארק.
קוגל
ארז קו־אל
לכל מי שפִספס את הסדרה הקסומה והמוערכת “שטיסל” – “קוגל”, סדרת ההקדם (פריקוול), כבר כאן. “קוגל” עוסקת בחייהם הקודמים של נוחעם וליבי, אב ובתו החיים בקהילה החרדית באנטוורפן, לפני עלייתם לישראל. האב ובתו הם מספרי סיפורים מלידה, כל אחד בדרכו. נוחעם, סוחר יהלומים ממולח, מתפרנס ממכירת אבנים יקרות וסיפורי מעשיות לאלמנות. ליבי עובדת כמורה בסמינר, אך תשוקתה האמיתית היא כתיבה וחולמת להיות סופרת. נוחעם ואשתו יידעס, העומדים על סף פרידה, מתקשים למצוא זיווג ראוי לליבי לפני גירושיהם. במהלך נסיעה בחשמלית, ליבי נתקלת בבחור חרדי צעיר, נאה אך מוזר במקצת, והם מתאהבים זה בזו ממבט ראשון. אבל מי שמע על זיווג הגון שנולד בחשמלית?
*לאחר ההקרנה תתקיים שיחה עם יוצרי הסרט והשחקן ששון גבאי.
צנועים
מרדכי ורדי, רעיה ורדי־טבול
שני הבמאים, אב ובתו, מקיימים לראשונה דיאלוג על ההבדלים ביניהם מבחינת המחויבות להלכה. הם יוצאים למסע קולנועי כדי לבחון את שיח המיניות במגזר הדתי־לאומי ומכוונים את המצלמה אל הפערים שבין ספרי ההלכה ומה שקורה בחיים עצמם. האם יש מקום לרומנטיקה כשבני הזוג שומרים נגיעה? ומה מקומו של הפמיניזם בחברה שמרנית? הסרט בודק את הדינמיקה ביחסים בין גברים ונשים, את גבולותיו של המגזר, ואת נושאי הטאבו שלו באמצעות עיסוק בסוגיות בלתי פתורות סביב מערכת החינוך, הקהילה וחיי הזוגיות.
*לאחר ההקרנה תתקיים שיחה עם הקהל בהשתתפות היוצרים הרב מרדכי ורדי ורעיה ורדי טבול. אליהם יצטרפו, בכל סרלואי, משוררת וסופרת, מחברת הספר “משקל עודף”, וד”ר ירון שוורץ מתיכון “הרטמן”, מחבר הספר “חינוך לגבריות חדשה”.
רוצי אמא
רבקה שור, אורן רוזנפלד
ביטי דויטש, אשה חרדית ואם לחמישה, היא אתלטית ברמה עולמית אשר שואפת להפוך לספורטאית אולימפית. ביטי מנפצת את הסטריאוטיפים שדבקו בנשים חרדיות: היא אתלטית ברמה עולמית, והיא גאה לחלוק את אמונותיה ואת מקור ההשראה שלה עם אנשים מכל רקע ודת. הסרט עוקב אחר התמודדותה עם מכשולים, פציעות ואתגרים פסיכולוגיים. כשמגפת הקורונה מונעת ממנה להתחרות על מקום באולימפיאדת טוקיו, הקריירה שלה סוטה ממסלולה. האם נחישותה להגיע להישגים שיאפשרו לה להשתתף באולימפיאדה תפגע בסיפוק ובלהט שלה כלפי הספורט האהוב עליה? הסרט עוקב אחר התמודדותה עם מכשולים, פציעות ואתגרים פסיכולוגיים.
*לאחר ההקרנה תתקיים שיחה עם: גיבורת הסרט ביטי דויטש, יוצרי הסרט רבקה שור ואורן רוזנפלד, ועם דני חכים – מפיק שותף, דירקטור בקרן עזריאלי ומייסד ספורט למען קידום חברתי. בהנחיית שמואל הדג’ס, המנהל האמנותי של תיאטרון פסיק.
הקהילה
אלכס אוסמולובסקי
דיוקן של החיים היהודיים באוקראינה כיום, בראי ההיסטוריה ובצל הפלישה הרוסית. הסרט מציג את עוצמתה ונחישותה של הקהילה היהודית רבת הפנים, שמתמודדת עם מוראות המלחמה. באמצעות סיפורים אישיים וראיונות, נחשפים מאבקה של אוקראינה והתמודדותה עם ההאשמות בנאציזם, שמעיבות על דמותה הלאומית. במאי הסרט אלכס אוסמולובסקי, שבעבר ראה באוקראינה בית, חוזר כדי להתבונן במו עיניו במציאות הקשה ולנסות להבין מדוע, למרות הכל, הקהילה היהודית ממשיכה להיאחז במולדת הקרועה.
*ההקרנה בנוכחות הבמאי אלכס אוסמולובסקי.
יהודי באמריקה – זהות קרועה
נפתלי גליקסברג
סדרת דוקו בת שלושה פרקים המציעה מבט מעמיק, מרתק ומעודכן על הזהות היהודית האמריקאית מהקמת מדינת ישראל ועד ימינו. הסדרה בוחנת את הקשרים, את המתחים ואת האתגרים שמלווים את הקהילה היהודית בארצות־הברית ואת יחסיה עם ישראל, ומעמיקה באתגרי הזהות היהודית האמריקאית בעידן של אנטישמיות גוברת ושינויים במאזן היחסים עם ישראל לאחר אירועי השבעה באוקטובר. במסגרת הפסטיבל יוצג הפרק השני בסדרה, “זהות יהודית”, שבוחן את המתחים התרבותיים והפערים שהתעוררו בין הקהילות בעקבות מלחמות ישראל ושאלת מיהו יהודי. לאחר ההקרנה יתקיים שיח על יהודי ארצות־הברית וישראל לאחר 7 באוקטובר.
*לאחר ההקרנה יתקיים שיח על יהודי ארצות־הברית וישראל לאחר 7 באוקטובר.
קולנוע תיעודי
העיר האבודה
וילי לינדוור
בין יולי 1942 לספטמבר 1943 גורשו מאמסטרדם 63 אלף מתוך 77 אלף היהודים שחיו בה. 58 אלף מהם נרצחו. אזרחים הולנדים רבים סייעו לנאצים במבצע הגירוש: שוטרים, פקידים ומפעילי החשמלית של אמסטרדם, שהיתה אחד מאמצעי התחבורה הראשיים של הנאצים, ושבאמצעותה הועברו עשרות אלפי יהודים לתחנות רכבת בדרכם למחנות ההשמדה. הבמאי הדוקומנטרי הוותיק וילי לינדוור והסופר חוס לאוטרס מספרים את סיפור הגירוש שנשכח.
*ההקרנה בנוכחות הבמאי וילי לינדוור.
ריפנשטאהל
אנדרס וייל
לני ריפנשטאהל נחשבת לדמות שנויה במחלוקת בהיסטוריה של המאה ה-20. סרטיה – ובראשם “ניצחון הרוח” ו”אולימפיה” – הפיצו וקידמו את התעמולה הנאצית, חגגו את עליונות הגזע הארי, ועדיין נחשבו אבן דרך בתולדות הקולנוע. ריפנשטאהל עצמה האריכה ימים עד גיל 101, הרבה אחרי היטלר וגבלס אותם שרתה, זכתה להערכה כאישה כריזמטית שהגיעה לעמדה בכירה ונחשבה לבמאית הבית של הרייך השלישי, אבל הכחישה תמיד חברות במפלגה הנאצית. אז מי היא היתה באמת? הבמאי אנדרס וייל נהנה מגישה חסרת תקדים לארכיון של לני ריפנשטאהל, כולל סרטים ביתיים, תמונות, הקלטות ומכתבים שלא נחשפו עד כה. הוא משרטט את דמותה המתעתעת, חושף פרטים מחייה, ממקם אותם בהקשר היסטורי, ומספק לנו הצצה מרתקת לחייה של אישה שהתעקשה לעצב את המורשת שלה.
מלכת השבת
סנדי דובובסקי
הסרט, שצולם לאורך 21 שנה, עוקב אחר מסעו האישי של הרב עמיחי לאו־לביא, נצר לשושלת בת 38 דורות של רבנים אורתודוקסים, בהם אחד שכיהן כרב הראשי לישראל. לאו־לביא נקרע בין קבלת ייעודו למרידה בו, ובינתיים מתחיל להופיע כמלכת דראג, מביא לעולם ילד ומייסד קהילת פופ אפ נסיונית בניהול אמנים – מסגרת שפתוחה לכולם, ובה אמונה דתית היא בגדר רשות. “מלכת השבת” מתלווה לניסיון המתמשך שלו לדמיין מחדש את הדת והפולחן בצורה יצירתית ורדיקלית, להתריס כנגד הפטריארכיה והדעות הקדומות, לתמוך באהבה בין־דתית ולקדם את השלום. הסרט בוחן את משמעותה של הישרדות יהודית במאה ה-21, מאה כה קשה שמתאפיינת בשינויים תדירים. הסרט עוקב אחר מסעו האישי של הרב עמיחי לאו־לביא, שהופך במהלכו ממלכת דראג רדיקלית לרב בולט בבית כנסת בניהול אמנים בניו־יורק, מסגרת פולחן ניסיונית שבה אמונה דתית היא בגדר רשות.
*ההקרנה בנוכחות הבמאי סנדי דובובסקי והרב עמיחי לאו-לביא.
שיר המעלות
שלמה וופרין
בעקבות אירועי 7 באוקטובר, הזמר והיוצר האמריקאי היהודי עטור השבחים, מתיסיהו, מוצא עצמו בלב סערה תרבותית ומתמודד עם גל מחאה אנטי־ישראלי: הופעות שקבע בארצות־הברית מתבטלות, המתח גובר – אך אגב כך, ובלי תכנון מוקדם, הוא הופך לסמל לחוסן היהודי לנוכח המשבר העולמי. סרט תיעודי מרשים זה עוקב אחר מסעו של מתיסיהו, שמעלה שלוש הופעות גדושות קהל בישראל אך במקביל מתמודד עם ביטולי הופעות ומחאה לאורך מסע ההופעות שלו ברחבי ארצות־הברית, עקב התגברות הרגשות האנטי־ישראליים. מתיסיהו נאלץ למלא תפקיד שלא ביקש לעצמו, ומתמודד עם קונפליקטים של זהות, אמונה וחוסן יהודי לנוכח המשבר העולמי.
*ההקרנה בנוכחות הבמאי שלמה וופרין.
הספרים שהוא לא שרף
קלאוס ברדנברוק, יאשה האנובר
האם ספרות יכולה לשמש מדריך לרצח המוני? מבט ביקורתי על תולדות המחשבה המערבית באמצעות בחינת שרידיה של הספרייה הפרטית של היטלר. לקראת סוף חייו, להיטלר היו 16 אלף ספרים. 1,200 מהם שמורים כעת בספריית הקונגרס האמריקאי בוושינגטון הבירה. הספרים שנותרו מספקים תובנות עמוקות לגבי מקורות השקפת עולמו של היטלר, ומתווים את הדרך שעבר כשהפך מצעיר עם חלומות שווא לרוצח המונים. הסרט מעניק הצצה לספרייה הפרטית של היטלר ומראה כיצד עיצבה את השקפת עולמו.
שתי המרייטות
פולי מרטינז־קפלון
מרייט דיאמנט נמלטה עם הוריה מצרפת בזמן הכיבוש הנאצי במלחמת העולם השנייה. במשך למעלה משבעה עשורים היא הסתירה את מוצאה היהודי. הסרט מציג נקודות מבט שונות, של ארבעה דורות, על הרגע שבו מה שהוסתר סוף־סוף, מתגלה. בגיל 90, מרייט מחליטה להפסיק לברוח מהעבר, לספר את סיפורה, לחשוף את זהותה האמיתית – ולהשתחרר.
להיות נאצי – “נוטות החסד” של ג’ונתן ליטל
ז’אן־כריסטוף קלוץ
ניתוח מעמיק של הרומן השנוי במחלוקת “נוטות החסד” מאת ג’ונתן ליטל. הרומן, שאורכו כאלף עמודים, מתחקה אחר המנגנון האכזרי שחולל את השואה מנקודת המבט המנותקת רגשית של מקסימיליאן אואה, קצין נאצי בכיר. היצירה עוררה רגשות עזים מיד עם הופעתה ב-2006: היא קצרה שבחים וזיכתה את הסופר הצרפתי־אמריקאי בפרס גונקור ובפרס האקדמיה הצרפתית – אך גם ספגה ביקורת חריפה. היו שזעמו על האופי הפורנוגרפי של הסיפור, ואחרים הטילו ספק בגאונותו הספרותית של ליטל. סרט תיעודי זה מבקש ללכת מעבר למחלוקת שעורר הרומן בשעתו ולעסוק בשאלות של היסטוריה, מוסר ואמנות.
כאן חיו
ג’יין ולס
כשהאמן הקונספטואלי גונתר דמניג הגה את הרעיון להציב אבני נגף (“שטולפרשטיין”) לזכר קורבנות הנאצים, הוא לא העלה בדעתו שהפרויקט יצמח ויהפוך לאנדרטה המבוזרת הגדולה בעולם. עד ימינו הונחו למעלה מ-100 אלף אבני נגף ב-30 מדינות ברחבי אירופה. הולנד, ששיעור אזרחיה היהודים שנספו בשואה נמוך רק מזה של פולין, היא המדינה שבה נרשמה הדרישה הגבוהה ביותר לאבני הנגף. “כאן חיו” מתחקה אחר פרויקט אבני הנגף באמצעות הסיפורים המשפחתיים של הקורבנות ההולנדים.
סרטים על הוגים ואנשי תרבות יהודיים
במרכז: ג’ו ליברמן
ג’ונתן גרובר
ג’ו ליברמן, שכמעט היה סגן הנשיא היהודי הראשון של ארצות־הברית, נודע כאדם שעקרונותיו חשובים לו יותר מהמפלגה שלו. סרט דוקומנטרי זה על סנטור ג’ו (ג’וזף) ליברמן שם לעצמו למטרה לקדם אחריות אזרחית, לרומם את השיח הפוליטי ולעורר דיאלוג משמעותי בתקופה המכריעה שאנו נמצאים בה. ליברמן הלך לעולמו בטרם עת במרץ 2024. עקרונותיו, עקרונות של מתינות ושיתוף פעולה בין־מפלגתי, רלבנטיים מתמיד.
יישא דברי פתיחה: רוב שוורץ (מפיק ראשי), לשעבר ראש הסגל של הסנטור ג’ו ליברמן.
קלוד ללוש, חיים טובים יותר
אליז בודואן
סרט תיעודי זה סוקר את גוף היצירה העשיר של הקולנוען קלוד ללוש ואת סגנון הבימוי הייחודי שלו. ללוש סיפק ליוצרי הסרט גישה נדירה לארכיון האישי שלו, והוא גם מופיע על המסך ומגולל את סיפורו האישי והמקצועי: כיצד גילה את האמנות השביעית כילד בזמן הכיבוש הנאצי – ועוד שלל זכרונות, אנקדוטות וחרטות שצבר לאורך 60 שנות יצירה. “קלוד לא עושה שום דבר כמו האחרים”, מספרים האנשים העובדים לצדו. הסרט “קלוד ללוש, חיים טובים יותר” פונה אל קהל אוהביו של ללוש, וגם למי שעדיין לא מכירים את עבודתו.
מחפשים את קלואה
איזבל קוטנסו
דיוקן תיעודי של מעצבת האופנה היהודייה ילידת מצרים גבי אגיון (1921–2014), מייסדת בית האופנה קלואה. אגיון היתה דמות חלוצית: היא זו שטבעה את המונח “פרט א־פורטה” (“מוכן ללבישה” / Ready to Wear) וסיפקה לנשים תלבושות קלות ולבישות יותר. היא הלבישה נשים איקוניות דוגמת בריז’יט ברדו, ג’קי קנדי ומריה קאלאס. באמצעות ראיונות וצילומים שלא נחשפו בעבר, הבמאית איזבל קוטנסו מציגה דימוי שובה לב של אשה ששמה לה למטרה לחולל מהפכה בחברה באמצעות אופנה. בתמיכת Factory 54.
קפקא
דויד שאלקו
פרנץ קפקא הוא אחד הסופרים החשובים של המאה ה-20. כתביו משונים וקודרים, והשפעתו נותרה בעינה עד היום. הוא נולד בפראג ב-1883 וגדל להיות אדם מורכב, לא מעט באשמת אביו הרודני, שהפך את חייו לבלתי נסבלים. הוא היה חדור בתשוקה לכתיבה, אך אף פעם לא היה מרוצה מיצירתו. הצצה ייחודית לתוך מוחו של גאון שדרבן את הסובבים אותו להתבונן על העולם בדרכים חדשות לגמרי. סיפור חייו של פרנץ קפקא מכמה נקודות מבט שונות. הסדרה עוסקת ביחסיו המורכבים עם אביו הרודני הרמן, ידידותו העמוקה עם מקס ברוד ופרשיות האהבים השונות שלו. בפסטיבל תיערך הקרנה של הפרק הראשון (“מקס”) ושל הפרק השלישי (“משפחה”).
פרק 1: מקס. חברו הטוב ביותר של קפקא, הסופר מקס ברוד, מאמין בגאונותו ועושה כל שביכולתו כדי לגרום לו להתפרסם כסופר – גם נגד רצונו. אם ברוד לא היה מפר את אמונו של קפקא כפי שעשה, ייתכן שהעולם לא היה מתוודע ליצירתו.
פרק 3: משפחה. פרק זה מתמקד ביחסו של קפקא לציונות ובידידותו עם יצחק לוי, שחקן בתיאטרון יידיש מסורתי. העימות בין אביו לחברו מניע את קפקא לכתוב את “הגלגול”, אחת מיצירות הספרות החשובות ביותר של המאה ה-20.
**במהלך הפסטיבל תוצג תערוכה “פרנץ קפקא: אדם בן זמנו ובן זמננו” – מלווה באיורים של המאיירת הצ’כית עטורת הפרסים, רנאטה פוצ’יקובה. פרטים על התערוכה ניתן למצוא בסוף ההודעה, בחלק של “אירועים מיוחדים”.
כיצד להתעורר לחיים עם נורמן מיילר
ג’ף צימבליסט
דיוקן ביקורתי של הסופר השערורייתי והנמכר ביותר בארצות־הברית במאה ה-20, נורמן מיילר. מיילר היה נביא, רודף תענוגות, פושע אלים, פרובוקטור ופורע חוק ספרותי – והרעיונות שלו, שיורדים אל נבכי טבע האדם, רלבנטיים מתמיד גם בימינו. הוא היה דמות ציבורית בולטת במשך שישה עשורים, שכללו חיי נישואים סוערים עם שש נשים, תשעה ילדים אהובים, 11 ספרים רבי מכר, שלושה מעצרים ושני פרסי פוליצר. זהו הפרויקט הראשון שקיבל גישה מלאה למשפחתו ולארכיון שלה, ונחשפים בו לראשונה שלל חומרים יקרי ערך: צילומים, הקלטות וראיונות שהעניק מיילר במהלך חייו.
רבנית בבלוק
בראד רוטשילד
תמר מנשה, רבנית ופעילה קהילתית מהסאות’־סייד בשיקגו, רוצה לחזק את הקשרים בין אפרו־אמריקאים ליהודים. יהודים שחורי עור כמו מנשה, המשתייכים לשתי הקהילות, יכולים מטבע הדברים לסייע בהתגברות על עשרות שנים של פחד, אי הבנה והיעדר תקשורת. בדיוקן תיעודי זה מנשה מאחדת בין יהודים ממוצא שונה, בונה גשרים ויוצרת סגנון חדש של יהדות אקטיביסטית, כזו שמוציאה את הדת מבית הכנסת אל הרחובות.
קלאסיקות
אופנה שפה יפה
שיחה על אופנה בעקבות אסופת סרטוני אופנה ישראלית מארכיון הסרטים הישראלי שבסינמטק.
כיצד התבססה האופנה בישראליוּת? מהיכן הגיעה התשוקה לסגנון? האם היחס לסגנון עלה בקנה אחד עם ערכי היסוד של המדינה, ומה השתנה לאורך השנים ביחס הזה?
בשיחה עם עורך האסופה שחר אטואן (חוקר תרבות חזותית, אוצר ומנהל אמנותי, ראש התוכנית לתואר שני באוריינות חזותית בסמינר הקיבוצים) ועם העיתונאית גילי איזיקוביץ (עיתונאית ומבקרת תרבות בעיתון הארץ, מנחת הפודקאסטים “תרבות יום א'” ו”סדרתיות”), נבחן את השינויים כחלק מהתפתחות תעשיית הטקסטיל והעיצוב בישראל.
במהלך האירוע יוקרנו קטעים מאוסף יומני החדשות כרמל-הרצליה וגבע, באדיבות אולפני הרצליה וארכיון הסרטים הישראלי – סינמטק ירושלים.
מנחה: ענת ריבלין
המכה ה-81
חיים גורי, ז’אקו ארליך, דוד ברגמן
לזכרו של ז’אקו ארליך ז”ל (1931–2024)
הקרנה מיוחדת בחסות יד ושם בפסטיבל הקולנוע היהודי בסינמטק ירושלים, בשיתוף מוזיאון בית לוחמי הגטאות.
החלק הראשון בטרילוגיית השואה של חיים גורי, ז’אקו ארליך ודוד ברגמן. הסרט עוקב אחר עליית היטלר והנאצים לשלטון, רדיפת היהודים והשמדתם בשואה. חומרי הגלם הוויזואליים הם סרטי ארכיון; עדויותיהם של השורדים נשמעות בפסקול, אך פניהם אינן נראות. שם הסרט לקוח מעדותו של מיכאל (מיקי) גולדמן, שורד שואה וקצין חקירות במשטרה שהיה עוזרו של גדעון האוזנר, היועץ המשפטי לממשלה והתובע במשפט אייכמן. בזמן המשפט, במהלך עדותו של ד”ר בוז’מינסקי, רופא שיניים יוצא גטו פשמישל, סופר על נער יהודי מהגטו שספג 80 מכות מקצין נאצי. הנער זוהה כמיכאל גולדמן, שאמר כעבור שנים כי המכה ה-81 היא זו שקיבל מהיישוב בארץ, שהתעלם והתנכר לשורדי השואה שעלו לישראל. “המכה ה-81” היה מועמד לפרס האוסקר בקטגוריית הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר.
דברי פתיחה:
דני דיין, יו”ר יד ושם
יגאל כהן, מנכ”ל בית לוחמי הגטאות
דיון לאחר הסרט: שפת הזיכרון של “המכה ה-81”, בהשתתפות רן טל (אוניברסיטת תל־אביב), ד”ר שמוליק דובדבני (אוניברסיטת תל־אביב) וליאת בן־חביב (יד ושם).
הדיבוק
מיכל ושינסקי
בשטעטל פולני, שני גברים צעירים מבטיחים זה לזה לחתן את ילדיהם שטרם נולדו תוך התעלמות מעצתו של נווד מסתורי. זמן קצר לאחר מכן אחד הגברים נפטר; אשתו של הגבר השני מתה בשעת הלידה. הילדים גדלים בשתי עיירות שונות בלי לדעת על השידוך המתוכנן – אך יד הגורל מפגישה ביניהם. הסרט מבוסס על המחזה “הדיבוק” מאת ש. אנ-סקי מ-1914, ונחשב לגולת הכותרת של קולנוע היידיש והאקספרסיוניזם הגרמני. הוא מגולל את סיפורה של כלה צעירה אחוזת דיבוק (רוח רעה), ומתאר את התרבות העממית המסורתית של יהודי פולין לפני מלחמת העולם השנייה. *ההקרנה בליווי פסקול מיוחד מאת דודי בר־דוד.
*דברי פתיחה: סיגלית לנדאו, “כלת המלח”.
סיפורים מאמריקה: אוכל, משפחה ופילוסופיה
שנטל אקרמן
שנטל אקרמן נולדה בבריסל ב-1950 למשפחה יהודית שהיגרה מפולין, ומעולם לא התנערה לגמרי מהשפעת שורשיה. היא חוזרת אליהם שוב ושוב: להיסטוריה המשפחתית שלה, ולחיים היהודיים בתקופה שלאחר השואה. סרט זה של שנטל אקרמן, “סיפורים מאמריקה: אוכל, משפחה ופילוסופיה”, לוקח אותנו למסע של מהגרים שבו הכמיהה לעולם הישן מופיעה בפאתי העיר שבה כל דבר אפשרי. המהגרים בעלי הזהויות השבורות ניצבים בין שני העולמות: העולם הישן נתן בהם את אותותיו, אך הם עדיין לא משתייכים לעולם החדש. בִדיון מחלחל אל תוך העבר וההווה, פרצי הומור מופיעים בין סיפורים שרבים מהם טרגיים. תנועה בלתי פוסקת מחברת בין הטרגי לקומי ולהפך – כי חייבים להמשיך בחיים. העותק שיוקרן שוחזר על ידי הסינמטק הבלגי המלכותי בפיקוחו של צלם הסרט, לוק בן־חמו.
*דברי פתיחה: שרון בלבן – אמנית וידאו, ומרצה בכירה במחלקה לאמנויות המסך בבצלאל.
מרכבות האש
יו הדסון
בבריטניה המעמדית והמפולגת מבחינה דתית של תחילת המאה שעברה, שני אצנים – האחד יהודי נחוש והשני נוצרי אדוק – עושים הכל כדי לזכות במדליית הזהב באולימפיאדת 1924. הם אמנם שונים מאוד זה מזה, אך החברוּת ביניהם חושפת כיצד הם חווים יחד את מערבולת הרגשות והלחצים החברתיים הכרוכים ביעד השאפתני שהציבו לעצמם. “מרכבות האש”, המבוסס על סיפור אמיתי, זכה בפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר לשנת 1981. בנוסף קטף הסרט את פרסי האוסקר בקטגוריות התסריט, עיצוב התלבושות והפסקול, שעליו חתום המלחין היווני ואנגליס. שחזור דיגיטלי מרהיב.
*דברי פתיחה: מייקל אתרטון, מנכ”ל UK Jewish Film וחבר במועצת הנאמנים של הארגון.
אירועים מיוחדים והקרנות נוספות
כאב אמיתי
ג’סי אייזנברג
הסרט עוסק בשני בני דודים שונים לחלוטין באופיים, דיוויד (ג’סי אייזנברג) ובנג’י (קירן קאלקין) הנוסעים יחד לטיול שורשים בפולין כדי לכבד את מורשתה של סבתם האהובה ומשם העניינים מקבלים תפנית מעניינת.
*דברי פתיחה: מגדה מקרצ’וק־סטרלאו – מנהלת פסטיבל הסרטים היהודי בוורשה משנת 2013. ממייסדות המרכז האירופי לקולנוע יהודי ואוצרת CEDOC.
מרצ’לה
פיטר מילר
מרצ’לה חזן שינתה את האופן שבו אנו מכינים וחווים אוכל איטלקי. פציעה הקשתה עליה להשתמש באחת מידיה, בלימודיה האקדמיים היא התמקדה במדעים – ולכן לא בישלה כלל עד שהיגרה לארצות־הברית. ובכל זאת, השפעת ספרי הבישול ושיטות העבודה שלה, לצד המחויבות הבלתי מתפשרת שלה למסורת האיטלקית, הורגשו במיליוני מטבחים אמריקאיים. את סיפור חייה מעורר ההשראה מגוללים חברים, קרובי משפחה וכוכבים מעולם הבישול, בהם ז’אק פפן, דני מאייר, אפריל בלומפילד ולידיה בסטיאניץ’, וגם בעלה ויקטור ובנה ג’וליאנו.
*לאחר ההקרנה – ספגטי ברוטב עגבניות וחמאה: חוקרת התרבות הקולינרית והעיתונאית רונית ורד (מוסף “הארץ”) ומחברת ספרי הבישול ואושיית הקולינריה היהודייה-אמריקאית עדינה זוסמן (“סבבה” ו”שבת”) מדברות על המטבח האיטלקי באמריקה, על המטבח היהודי בישראל ועל כוחו של אוכל לעצב זהות אישית ולאומית. השיחה תתקיים בשפה האנגלית.
תולדות האנטישמיות: פרק 4
ז’ונתן חיון
מהיכן נובעת האנטישמיות? כיצד הגדירה האנטישמיות תרבויות שונות במשך יותר מאלפיים שנה? סדרה זו מתחקה אחר תולדות העוינות כלפי יהודים מהעת העתיקה ועד ימינו, מחופי הים התיכון ועד נהר הוולגה, מחצי האי האיברי ועד יערות התרזה של פולין. פרק זה, הרביעי בסדרה, חושף את פניה של האנטישמיות מ-1945 ועד זמננו.
לאחר ההקרנה תתקיים שיחה עם יוצרי הסדרה, ז’ונתן חיון וז’ודית כהן־סולל, בהנחיית העיתונאית עמנואל אלבז־פלפס.
הזאב מבגדד
The Surreal McCoy (קרול אייזקס)
מסע אודיו־ויזואלי יחיד במינו בין זכרונותיה המרירים־מתוקים של משפחה יהודית מארץ מולדתה – עיראק. פאנל אחר פאנל, הסיפור מתעורר לחיים כמעין קומיקס נע בליווי פסקול ייחודי של מוזיקה יהודית־ערבית ועיראקית. “הזאב מבגדד” הוא ממואר גרפי / סיפור מסע גרפי על מולדת אבודה מאת מחברת המתגעגעת לבית שלא ביקרה בו מעולם.
*לאחר ההקרנה תתקיים שיחה עם יוצרת הסרט, קרול אייזקס.
לצדה ישתתפו בשיחה מאיה זלכה – העורכת המייסדת של “יד מזרח”, כתב העת הספרותי המזרחי־ספרדי העכשווי הראשון, וכן שרה ששון – סופרת, משוררת ומחנכת יהודייה עיראקית ילידת אוסטרליה.
תערוכה – פרנץ קפקא: אדם בן זמנו ובן זמננו
במהלך הפסטיבל תוצג תערוכה “פרנץ קפקא: אדם בן זמנו ובן זמננו” – מלווה באיורים של המאיירת הצ’כית עטורת הפרסים, רנאטה פוצ’יקובה.
התערוכה מבוססת על ספר בעל אותו שם המציג את חייו ועבודתו של פרנץ קפקא ומעורר לחיים את עולם הספרות הגרמנית של פראג, את תחומי העניין של קפקא, את בני משפחתו וחבריו, וגם את עולמו הספרותי הייחודי, שממשיך להעסיק קוראים ומומחים עד היום. הטקסטים בתערוכה נכתבו בידי ראדק מאלי, משורר, מתרגם וחוקר ספרות גרמנית שזכה פעמיים בפרס מגנזיה ליטרה. האיורים הם של רנאטה פוצ’יקובה, מאיירת צ’כית עטורת פרסים.
רנאטה פוצ’יקובה היא מאיירת ספרים, אמנית וסופרת צ’כית ילידת 1964. היא ידועה בעיקר בזכות יצירותיה לילדים ולנוער בנושאי היסטוריה צ’כית ואירופית. פוצ’יקובה זכתה בפרסים רבים, בהם הפרס הגדול של הביאנלה לאיור בזאגרב, כמה פרסי סרט הזהב ופרס בביאנלה לאיור בטהרן ב-1997. כמו כן היתה מועמדת שלוש פעמים לפרס מגנזיה ליטרה, וב-1998 צורפה לרשימת הכבוד של הוועד הבינלאומי לספרי נוער. בעשור הקודם ייצגה את צ’כיה במשך שלוש שנים רצופות כמועמדת לפרס הבינלאומי ע”ש אסטריד לינדגרן.
חייו של קפקא, משפחתו, יחסיו עם נשים ובעיקר גישתו ליצירה הספרותית מוצגים בתערוכה באופן נגיש ומרתק. אחת ממטרותיה המרכזיות של התערוכה היא להציג את קפקא כאדם שעוצב בידי הנסיבות ההיסטוריות של תקופתו, פרט שנוטה להישכח כשקוראים נשאבים לתוך היצירה, ולאור הפרשנויות הרבות לכתביו.
באופן בלתי שגרתי, קפקא מוצג גם כאדם מן השורה: כספורטאי וכתייר. התערוכה נעה על פני ציר ההיסטוריה ומגיעה עד ימינו, שבהם השם “קפקא” הפך למותג מסחרי רווחי. זוהי לא רק תערוכה על אחד מבניה המפורסמים ביותר של פראג, אלא גם על הסימביוזה התרבותית הנדירה שנוצרה כתוצאה מהחיים המשותפים של צ’כים, יהודים וגרמנים בעיר אחת.
קונצ’רטו לקולנוע
טוביה עדיין חולב: סיפור ההצלחה המדהים של המחזמר “כנר על הגג“
מרצה: אייל שרף (חוקר ומומחה לתיאטרון מוזיקלי)
קונצרט בביצוע: יהונתן פרלמן פסנתר וניהול מוזיקלי, עדאל קורשוב ואייל שרף שירה.
בתוכנית: “זריחה, שקיעה”, “לו הייתי רוטשילד”, “לחיים” ושירים אהובים נוספים מהמחזמר.
הסרט: הכנר במסע להוליווד (דניאל ריים)
הגרסה ההוליוודית של “כנר על הגג” נחשבת לאחד הסרטים המוזיקליים הטובים בכל הזמנים. הדוקומנטריסט האמריקאי דניאל ריים (“הרולד וליליאן: סיפור אהבה הוליוודי”) נעזר בקריינות של ג׳ף גולדבלום ולוקח אותנו למסע מרתק בעקבות הסרט, תוך שהוא כולל חומרים נדירים מאחורי הקלעים וראיונות עם הבמאי נורמן ג’ואיסון, השחקן חיים טופול (שגילם בסרט את טוביה), המלחין ג׳ון וויליאמס ואחרים.
פולין קייל, מבקרת הקולנוע האגדית של הניו יורקר, הכתירה בזמנו את הגרסה ההוליוודית של “כנר על הגג” כמיוזיקל הקולנועי העוצמתי ביותר שנעשה אי פעם, ולא בכדי. מאחורי ההפקה השאפתנית הזו, ששחזרה את העולם האבוד של קהילות היהודים ברוסיה הצארית עם הרבה הומור, דרמה וקטעי מוזיקה בלתי נשכחים, עמדה שורה של כישרונות סינמטיים ובראשם הבמאי הנפלא נורמן ג’ואיסון.
*****
תודה לקרן לירושלים על תמיכתה בפסטיבל הקולנוע היהודי במסגרת פרויקט דאבל אימפקט
המאפשר למפונים ולמשפחות משרתי מילואים המתגוררים בירושלים להגיע לפסטיבל.
פתיחת מכירה באתר – יום חמישי 12.12.2024
מחיר כרטיס לסרט: 41 ₪ // מחיר לסטודנטים: 25 ₪
פרטים נוספים על הסרטים ועל האירועים, ניתן למצוא באתר סינמטק ירושלים:
…
השאר תגובה