'ניקי' הוא סרט הזה הלוקח אותנו למסע רגשי יחד עם ניקי דה סן-פאל, אישה ואמנית שלא נתנה לטראומות מהעבר להשתיק אותה, אלא הפכה אותן לאמנות. על אישה שהמציאה את עצמה מחדש, דרך צבע, דמיון ופנטזיה.
פריז, תחילת שנות ה-50. ניקי דה סן-פאל (שרלוט לה בון), אמריקאית צעירה בשנות השלושים לחייה, מגיעה לעיר עם בעלה הסופר הארי מתיוס (ג’ון רובינסון) ובתם הקטנה. לכאורה, התחלה מבטיחה, חיים אינטלקטואליים, בורגנות זוהרת, קהילה אמנותית פעילה, אך מתחת לפני השטח, משהו נסדק. הרקע הזוהר של החיים הבורגניים בפריז אינו מצליח לטשטש את הפצעים מהעבר, וניקי מוצאת את עצמה נשברת, נפשית ופיזית.
העבר של ניקי, שעד כה הודחק, מתחיל לפרוץ החוצה. זיכרונות של התעללות מינית שעברה בילדותה על ידי אביה מתחילים להציף אותה. המשבר הנפשי מחמיר, וניקי מאבדת אחיזה. היא מתאשפזת. ושם, בתוך הטירוף, נולד הרגע המכונן שבו היא מתחילה לצייר. לא כתחביב, אלא כצורך קיומי.
הסרט מתאר ברגישות את הדרך שבה ניקי מוצאת את הקול שלה מחדש דרך היצירה. תחילה בציור פראי, אחר כך בפיסול צבעוני, פרובוקטיבי, מלא גוף וחיים. הדימויים שלה שואבים מהטראומה, אך גם מהכוח הנשי, מהכעס, מהצורך להחזיר לעצמה שליטה.
במקביל, מערכת היחסים עם בעלה מתערערת. הארי מתקשה להתמודד עם השינויים שעוברת אשתו עצמאות, תשוקה, זעם, תעוזה. היא כבר לא מתאימה לתבנית הישנה של "רעיה ואם". גם יחסיה עם בתה טעונים, אימהות שמתקשה להגן כשבתוכה ילדה שעדיין מבקשת הגנה.
חלק מהשחרור של ניקי מגיע דרך החיבור עם אמנים מהשורה הראשונה בסצנה הפריזאית, ביניהם הפסל ז’אן טינגלי (דמיאן בונאר), שיחסיהם סוערים, מורכבים ומכוננים כאחד. יחד הם יוצרים, מתפרקים, בונים מחדש. הסרט אינו מתמקד בהצלחה החיצונית אלא בכאב ובכוח שמאחוריה.
הצילום מרהיב, מלא צבעים ודימויים שמזכירים את העבודות של ניקי, צבעוניים, גדולים, נועזים. אבל מתחת לצבעים מסתתרת נשמה פצועה, שמחפשת תשובות. שרלוט לה בון מגישה הופעה מופלאה עדינה ומסעירה, מלאת ניואנסים. אנחנו רואים אותה נשברת ונבנית מחדש, מתפכחת, נלחמת.
הבמאית סלין סאלט, שביימה וגם כתבה יחד עם סמואל דו, לא הולכת בדרך הרגילה. הסרט נע בין ריאליזם לבין רגעים סוריאליסטיים, אנימציה, זיכרונות, חזיונות. זה קולנוע שמרגיש את הדמות מבפנים חושי, חזק, לפעמים מטריד, תמיד מרגש.
כמו האמנות של ניקי עצמה, גם הסרט הזה הוא אקט של שחרור, של חופש.
ניקי דה סן-פאל (1930–2002) הייתה דמות בלתי נשכחת בעולם האמנות. אמנית פמיניסטית, חתרנית, מהראשונות ששילבו גוף נשי, מיניות וטראומה ביצירה פופית ונגישה, מבלי לוותר על עומק ותגובה פוליטית.
"ניקי" הוא לא רק סיפור על אמנית פורצת דרך, זהו גם סיפור של אישה שמסרבת להמשיך להסתיר את הכאב שלה. הוא מזכיר לנו עד כמה האמנות יכולה להיות הרבה יותר מסתם יצירה אסתטית, היא יכולה להיות גם אקט הישרדות, דרך להתמודד עם טראומות, להחזיר שליטה על חיינו, ולשחרר את הכאב אל אור חדש. זהו סרט על השתנות. על איך אפשר ליפול, לקום, ליצור, ולאהוב את עצמנו מחדש, גם כשכל הסביבה שלנו לא מצליחה להבין. כמו שהאמנות שלה נלחמה בשביל קיום, גם הסרט הזה נאבק במוסכמות ומגלה לנו את כוחה של יצירה כאמצעי לשחרור פנימי.
פסלים שלה מוצגים ברחבי העולם, כולל בישראל – "המפלצת" (הגולם) המיתולוגית שבקריית יובל, ירושלים.
החל מה-24 באפריל בבתי הקולנוע ברחבי הארץ
בכורה בפסטיבל קאן | אורך: 98 דקות | צרפתית, תרגום לעברית ואנגלית
צוות יוצרים
בימוי: סלין סאלט
תסריט: סלין סאלט וסמואל דו
הפקה דודי קוקי וג'וליאן דריס, פלורנס גסטו
צילום ויקטור סגן
מוסיקה Para One
שחקנים
ניק ידה סנטפול : שרלוט לה בון
הארי מתיוס : ג'ון רובינסון
ז'אן טינגולי: דמיאן בונאר
אוה אפלי
השאר תגובה