הקיץ האחרון דרמה ייחודית ושוברת מוסכמות שגרפה תשבחות מקיר לקיר
הקיץ האחרון Last Summer, סרטה ל קתרין בריאה A film by CatherineBreillt
התחרות הרשמית פסטיבל קאן
הסרט עוסק בעורכת דין, בגילומה של לאה דרוקר המצוינת, שמתחילה לנהל רומן עם בנה החורג שעובר לגור עימה ועם בעלה, אביו של הנער. הקִרבה המשפחתית לא עוצרת אותה, גם לא העובדה שהוא קטין – ואף לא עברו הפלילי. פרשת האהבים האסורה והיצרית מעמידה את ערכיה במבחן – וגם את ערכיהם של הצופים. למרות הנושא הטעון, הקולנוענית הוותיקה, שזהו סרטה ה-15 במספר, מטפלת בו ביד אמן. זוהי יצירה אינטליגנטית ועוצמתית, שהוכתרה על ידי עיתון “לה מונד” כסרטה הטוב ביותר.
צוות אמנותי
בימוי: קתרין בריאה
הפקה: סעיר בן סעיר
תסריט ודיאלוגים : קתרין בריאה בשיתוף פסקל בוניצר.
מבוסס על הסרט ” מלכת הלבבות”, סרט דני, נשנכתב על די מארן- לאוי הרן ומאי אל טוקי ובויים על ידה.
צילום: ז’אן לפוריאפק
שותפה למוסיקה: קים גורדון
שחקנים
אן: לאה דרוקר
תיאו: סמואל קירשר
פייר: אוליבייה רבורדון
מינה קלוטידל קורו
צרפת 2023 , 104 דקות תרגום לעברית ואנגלית
הפצה בישראל קולנוע כוכב
החל מן אחד באוגוסט , 1.8 ,בסינמטק תל אביב ובכל רחבי הארץ
טריילר יוטיוב:
מתוך שיחה עם קתרין בריאה
ש: הסרט הקיץ האחרון מבוסס על סרט דני “מלכת הלבבות” מדוע רצית לעשות אותו?.
ת: זה היה רעיון של המפיק סעיד בן סעיד, הוא הזכיר לי שנפגשנו בפסטיבל כמה שנים קודם לכן ואמר לי שרק עכשיו קנה את הזכויות לרימייק של הסרט הדני, הוא אמר שאני אוכל לצור סרט טוב יותר מן המקור.
הייתי בתקופה לא טובה בזמן הזה,לא רציתי לעשות עוד סרטים. אני חושבת שהייתי די מדוכאת אחרי הכל אני במצב גופני לא טוב , לעבור שיתוק זה לא קל.
צפיתי בסרט הקיץ האחרון והשקר המופיע בליבו של הסרט המם אותי. לספר שקר כזה גדול ולגרום לאנשים להאמין לך. אתה חייב להאמין בעצמך, חשבתי שזה סיפור טוב ברמה שייקספירית.
ש: אבל חוץ מזה הסרט שלך שונה לגמרי את מתעסקת בעוצמה של התשוקה.
ת: על הנייר זה באמת סיפור על אישה המהנלת רומן עם הבן החורג שלה המאד צעיר. אבל לא זה הסיפור שרציתי לספר. אני לא מחבבת קולנוע ריאליסטי, או להעביר מסר מוראלי פורמליסטי, אמנות מוראלית מצמצמת את בני האדם והופות אותם מכוערים. האמנות היא מוסרית והיא הופכת את האנשים ליפים ,היא מתבוננה עליהם בדרך שמאפשרת להם לפרוח ולעבור שינוי .
בניגוד למה שחושבים עלי אני אדם מאד רומנטי. טוהר הוא האובססיה שלי, לכן אני לא יכולה לסבול את הכינוי “זנותי” שלעיתים מודבק לי. או כשאומרים שאני עושה סרטים אירוטיים. אני שונאת ארוטיות. ארוטיות היא כשגברים מתבוננים על נשים כמו שבודקים סחורה. לא ניתן למצוא אפילו סימן קטן של ארוטיות בסרטים שלי . אני מודה שהסרטים שלי כוללים קשיחות וסקסואליות. כי תמיד בחנתי את הזהות המינית שלי. אבל הסרטים שלי הם קודם כל פיוטיים. אני מתעניינת בתשוקה, אהבה והדחף לאהבה. בקיצור כל מה שחומק מאיתנו, שקשור לדברים שלא מדברים עליהם. מה שאני מכנה “המקום המשותף” לכולנו.
ש: בתחילה החיבור בין תיאו ואן הוא לא חיובי, הוא כמעט ילד, רואים את זה בדרך שהוא משחק עם האחיות הקטנות שלו.
ת: תאו מרגיש לא נח בעולם המבוגרים, הוא שונא את כולם באותה מידה ואן מבחינתו היא נוראית כמו כל המבוגרים. אבל אז יש סצינת מפתח, הסצינה בו היא מחזירה לו את מחזיק המפתחות. אנחנו לא חושבים עליו כעל מושא אהבה. עדיין יש לו לחיים בשרניות, לא ממש יפה והוא מתנהג כמו מתבגר מלא בעצמו. יחד עם זאת היא מגיעה אליו, הוא לא ציפה לזה, אבל זה הרגע בו הסרט מתחיל. לפתע הוא רואה אותה אחרת. המבט על פני שניהם משתנה.
ש: אן ותיאו מצולמים תמיד מקרוב כאילו הם מנותקים מן הסביבה שלהם, נמצאים בתןך בועה.
ת: נכון, כיון כששני אנשים אינם יכולים להסיר את העיניים האחד מן השנייה זה כאילו הם לבד בעולם. אם היה נשמע רעש חריג הם אפילו לא היו שומעים אותו. כמעט גרמתי לסמואל השחקן הצעיר לפזילה, כיון שהוא מססתכל על לאה דרוקררוב הזמן בזוית עינו.
הבנתי שאני במאית של רגשות ואני קולטת את הרגשות בפנים חשופות. במבטים צדדיים ובעינים זורחות. אני גם מציצנית וגם רואה, אני אוהבת להתמודד עם נפש האדם.
ש: מעולם לא צילמת כל כך הרבה דמעות.
ת: כשצילמנו את הסצינה בדשא לאה כמעט איבדה את זה. ביקשתי ממנה דמעה אחת, לא פחות לא יותר. וגם שתרד על לחי מסוימת אחת ולא על השנייה אחרת הייתי הורסת את הפריים. אבל היא הצליחה לבסוף לעשות בדיוק את מה שביקשתי וזה היה מכמיר לב. אנחנו חשים שאן מנסה להתפרק היא לא יכולה לפרוץ בבכי. אבל העינים שלה מתמלאות בדמעות ואז היא מזילה דמעה אחת בלבד. כשתאו שואל אותה על הפעם הראשונה שלה זה נראה לו לגמרי טבעי כיון שהיום הנורמות החברתיות הן הרבה יותר חופשיות מבעבר. ולפתע הוא מבין שהאישה הזו, שהוא חשב שהוא מכיר, שהיא הרבה יותר מבוגרת ממנו, נפגעת מן השאלה הזו. לפתע הוא מרגיש עדינות כלפייה. כאילו הוא היה מבוגר ממנה בעשרים שנה. והוא זה שצירך להגן עליה ולנחם אותה. זה הרגע בוא אנחנו מבינים שהוא אוהב אותה.
ש: יש בסרט תחושה של שני פרקי זמן. הזמן המשפחתי וגם הזמן החברתי. יש תחושה של מחוץ לזמן כשאן ותיאו ביחד.
ת: אני אוהבת קולנוע נטורליסטי אבל צריך לנער אותו עם אימפרסיוניזם. כיון ש”משחק טוב” לא יכול באמת להעביר את המתח שאני מחפשת. הסרטים שלי הם על רגשות, לא על חיי יום יום. הם גם מושפעים מן הסרטים שראיתי כשהייתי בת 12. שהיו תגלית גדולה עוברי והם גם הסיבה שבגללה הפכתי לבמאית. סרטים של אינגמר ברגמן אני גם חושבת על היצ’קוק, על הנשים האניגמטיות שלו. וציירים כמובן, אני מעמידה את השחקנים במסגרת, כמו שעושים ציירים בעבודות שלהם. ציירים עושים נסיונות רבים כדי לצייר את הראש את היד או מבט מסוים עם דיוק מלאכותי ויחד עם זאת מושלם. אנחו צריכים להילחם בנטורלזים כדי לתת לרגש להיכנס למסגרת.
ב”קיץ האחרון” חשבתי הרבה על קראבג’יו, היא סייע לי מאד בסצינות האהבה.
ש: מדוע קראבג’יו?
ת: קראבג’יו עורר סערה בעולם האמנות כשצייר את מריה מגדלנה באקסטזה , הוא העז להכניס חושניות לנושאים מקודשים, דבר שהדת מתנגדת לו
ש: מדוע בחרת את לאה דרוקר
ת: זו היתה הצעה של המפיק, לא הייתי בוחרת בה אם הוא לא היה מציע. לכאורה היא לא סוג השחקניות שאני בוחרת. אבל כשפגשתי אותה, חשבתי שהיא נפלאה וגם ראיתי את השחקנית שאני עומדת לצלם ולא כמו שכבר צילמו אותה בעבר. היא הפכה לשחקנית שלי אצלי בחדר המגורים. הבטתי בעיניה כשהיא דברה איתי על התסריט. על כמה שהיא רוצה לעשות את הסרט הזה ועל כמה שהיא סומכת עלי. למרות שיש לי שם נורא וזה בכלל לא אני ,אבל זה השם שיצא לי. היא נועזת ומעזה למשל כשהיא עולה במדרגות לחפש את בעלה ביקשתי ממנה שתעלה הפוך ועל נעלי סטילטו והיא עשתה את זה.
ש: איך מצאת את סמואל קירשןרהמשחק את הנער?
ת: פגשתי אותו דרך אחיו פול,השחקן הצעיר. הוא פשוט מקסים הוא כל כך חמים ונדיב אבל יש בו גם משהו מסתורי. הוא נותן הכל למצלמה ולא מפחד. יש לו חיוך מקסים, אין הרבה גברים שמחייכים על המסך.
ש: ומה לגבי המוסיקה?
ת: אין מוסיקה מולחנת בסרטים שלי, רק שירים. כשהמוסיקאית קים גורדון נשאלה מה היא תיקח איתה לאי בודד היא אמרה את הספר של גלאס קייסי על קתרין בריאה. לא היה לי כסף אבל אני אוהבת רוק, אז יצרתי איתה קשר, היא ענתה לי מיד ובאדיבותה היא כתבה עם הלהקה שלה שיר לסצינת התאונה ולכותרות הסיום.
ש: ולמה בחרת את שירו של לאו פרה 30 שנה?
ת: לדעתי האהבה המטורפת של אן הופכת אותה לאדם מאד סימפטי, אבל יש שיראו בה אדם נוראי וקר, אחת שהרסה את חייו של הנער. השיר של פרה שם את השיפטיות הזו בפרספקטיבה
” אהבה היא כמו סיגריות, אתה לוקח אחת ואתה זורק אותה, אתה בדרך כלל מת ואז…. ” רגשות הם דבר מאד חזק, הם כואבים בצורה נוראית. אבל תודה לאל גם לאחר כאב הלב הגדול ביותר אנחנו חוזרים לעמוד על הרגליים.
הסרט נקרא הקיץ האחרון ולא לחינם, רציתי שם ברור, רציתי לעשות סרט מלא אור, לשבור את הדימוי שיש לאנשים עלי ועל היצירה שלי .
זה גם היה סוג של קאם באק שלי כבמאית, בגיל 75, זה היה אתגר גדול מאד. צילומי סרט משמעותם נעורים, אבל נעורים בלב והאמונה בעשייה הקולנועית. אני לא צריכה להיות צעירה כיון שהשחקנים שלי צעירים, אני אולי זקנה, אבל המצלמה שלי צעירה, אני אולי מוגבלת אבל הסרטים שלא לא.