כתבתה של מרים קושל , קרדיט צילום: לאלי נחמה
הטיול לריביירות של צפון איטליה ודרום צרפת, בין ה-16 ל-24 בספטמבר 2024, נערך על ידי חברת “סולו איטליה” בהובלת המדריכה טל עופר. כשהמילה “ריביירה” עולה בדמיון, היא מזכירה את החופים הציוריים והמרהיבים של צפון איטליה ודרום צרפת, עם שילוב עוצר נשימה בין ים להרים. בטיול הריביירות בקרנו במחוז ליגוריה שבצפון איטליה ובחבל “חוף התכלת” בדרום צרפת.
בצפון איטליה, סיירנו בעיר הנמל ג’נובה, הפלגנו לחצי האי הרומנטי פורטופינו וטיילנו בין סמטאות כפרי ה”צ’ינקווה טרה”. המסלול המשיך בכביש מתפתל לאורך הים, תוך ביקור בעיירות המפורסמות כמו סן רמו ו-ונטימיליה.
בדרום צרפת ביקרנו בחבל פרובאנס-אלפ-קוט ד’אזור, עם עצירות במקומות כמו מנטון, אז, ניס וסיינט פול דה ואנס.
טיול הריביירות הציע נופים מרהיבים, תרבות עשירה, שווקים תוססים, מאכלים משובחים ויינות איכותיים, והבטיח חוויה של החיים הטובים באזור קסום זה של הים התיכון.
ביום שני, ה-16 בספטמבר 2024, יצאנו לטיול מאורגן עם חברת “סולו איטליה”, בטיסת אל על LY381 מתל אביב למילאנו. הטיסה נמשכה כ-3 שעות ו-45 דקות ונחתה בשדה התעופה “מאלפנזה” במילאנו. ממילאנו שבמחוז לומברדיה, נסענו דרומה למחוז ליגוריה השוכן לאורך חופי הים הליגורי, המהווה חלק מהים התיכון ומהריביירה האיטלקית, ובירתה היא העיר ג’נובה.
במהלך הנסיעה עצרנו בעיירה ויג’באנו (Vigevano) שבמחוז לומברדיה, הידועה באמנות, תעשיית נעליים, וגידולי אורז. בעיירה ביקרנו ב”כיכר הדוכסים” (Piazza Ducale), כיכר רנסנסית מרשימה מתקופתו של לודוביקו איל מורו, דוכס מילאנו, אשר מוקפת בארקדות בסגנון רנסנסי ובחזית קתדרלה בסגנון בארוק. על רחבת הכיכר התגלה “מגן דוד” לכבוד משפחת גאלי היהודית שהייתה מעורבת בפעילות בנקאית בעיר.
סיירנו במצודת ויסקונטי-ספורצסקו מהתקופה הרנסנסית, המוקפת גנים ומארחת מוזיאון נעליים שהוקם כמחווה לתעשיית הנעליים המקומית. במוזיאון מוצגים נעלי נשים וגברים בסגנונות שונים לאורך השנים, תרומתו של התעשיין פייטרו ברטוליני.
לאחר הסיור בעיירה וארוחת צהריים, המשכנו לג’נובה, שם התמקמו במלון STARHOTEL PRESIDENT לארוחת ערב ולשלושה לילות בעיר.
ביום שלישי, 17 בספטמבר 2024, לאחר ארוחת הבוקר, התחלנו את הסיור בג’נובה, עיר נמל ייחודית ומרשימה שנמצאת ברשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק”ו. העיר בנויה כאמפיתאטרון הררי ושימשה כבית הולדתם של כריסטופר קולומבוס, ניקולו פאגאניני ופבריציו דה אנדרה. בסיור עם המדריכה המקומית פאולה, ערכנו תצפית מדרך הנוף, ביקרנו בבית הקברות המונומנטלי סטאליינו, הידוע בעבודות הפיסול המרהיבות שלו, וסיירנו במרכז העיר ובסמטאות הציוריות שלה.
לאחר הסיור במרכז העיר, נסענו לעיירה סנטה מרגריטה ליגורה, הממוקמת על מפרץ טיגוליו, שם טיילנו כשעה בין סמטאות ובתים מצויירים. על אף שתוכנן שייט לפורטופינו, הוא בוטל בשל תנאי הים, ועל כן המשכנו לפורטופינו במוניות. לאחר נסיעה יפהפייה לאורך החוף, הגיענו לכפר הדייגים הציורי פורטופינו, שם נהננו מהנוף המרהיב של המפרץ, עלינו לתצפית מהכנסייה של סיינט ג’ורג’, וטעמנו קפה וגלידה בבתי הקפה המקומיים.
בסיום הביקור בפורטופינו, חזרנו לסנטה מרגריטה ומשם למלוננו בג’נובה. לאחר מנוחה קצרה יצאנו לארוחת ערב במסעדה בקרבת המלון, ולאחר מכן חזרנו רגלית ללינה.
ביום רביעי, 18 בספטמבר 2024, לאחר ארוחת הבוקר יצאנו לעיר לה ספציה, שער הכניסה לאזור צ’ינקווה טרה (Cinque Terre) ואחת מערי הנמל המרכזיות באיטליה, עם היסטוריה של עלייה בלתי לגלית לארץ ישראל. מהעיר עלינו לרכבת שהובילה אותנו ישירות לצ’ינקווה טרה, אזור המורכב מחמישה כפרים ציוריים לאורך חוף ליגוריה.
הסיור בכפרים התחיל בנסיעה ברכבת מהכפר הדרומי ביותר, ריו מג’ורה (Riomaggiore). שם, צעדנו לאורך “דרך האהבה” (Via dell’amore), שביל רומנטי המשקיף אל הים ואל הנופים המרשימים של המפרצונים וההרים.
לאחר מכן הגענו לכפר הצבעוני מאנארולה (Manarola), שם נהנינו מתצפיות מרהיבות, אכלנו ארוחת צהרים וגלידה מקומית.
משם המשכנו ברכבת לורנאצה (Vernazza), כפר שבו למדנו על חיי המקומיים וחקלאות הטרסות, ועל מפולת הבוץ שהתרחשה בו בשנת 2011.
בדרכנו חזרה לג’נובה, עצרנו בעיירת הנופש קיאבארי (Chiavari), הממוקמת לחוף הים והידועה באכסדרות המקושתות שלה ובמבנים ההיסטוריים שלה. שם, נהנינו מטעימה של הפוקאצ’ה המפורסמת בליגוריה. לאחר מכן, חזרנו למלוננו בג’נובה, ולאחר מנוחה קצרה יצאנו לארוחת ערב במסעדה, ולאחריה חזרנו למלון ללינה.
ביום חמישי, 19 בספטמבר 2024, יצאנו לסיור במערב הריביירה האיטלקית. תחילה ביקרנו בעיר הנמל סבונה (Savona), הידועה בייצור סבון ובחופיה החוליים המוקפים בעצי דקל, שזיכו אותה בשם “ריביירת הדקלים”. בעיר זו נולדו שני אפיפיורים: סיקסטוס הרביעי ויוליוס השני. התרשמנו ממצודת העיר שעל גבעת פריאמר, רציפי הנמל הישנים שהפכו לנמל יאכטות, מגדלים עתיקים, ומביקור בקפלה הסיסטינית שהוקמה במאה ה-15.
לאחר מכן ביקרנו בעיירה פינלבורגו (Finalborgo), עיר עתיקה מוקפת חומה בעלת אווירה ימי-הביניים. סיירנו בין הסמטאות והכיכרות, ביקרנו בתיאטרון אייקראדי המחודש ובכנסיית סן ביאג’ו, וראינו את המוני רוכבי האופניים שמבקרים בעיירה.
בהמשך הגיענו לעיר סן רמו (San Remo), המפורסמת בזכות פסטיבל השירים האיטלקי שלה שהתקיים בה מאז 1951 והיווה השראה לתחרות האירוויזיון. סיירנו לאורך הטיילת, ראינו את הקזינו המפורסם של העיר, ולאחר מכן התארחנו במלון BW Nazionale San Remo, הממוקם ליד הקזינו. בערב הלכנו לארוחת ערב במרינה, ובדרך חזרה למלון עברנו במדרחוב, התרשמו מחנויות יפות, חזית תיאטרון אריסטון שבו נערך הפסטיבל, ומהפסל של מייק בונג’ורנו, שהנחה את הפסטיבל פעמים רבות.
ביום שישי, 20 בספטמבר 2024, התחלנו את הבוקר בביקור בכנסייה הרוסית של סן רמו, ולאחר מכן בטיול לאורך הטיילת היפה של העיר, המכונה “עיר הפרחים” בזכות תעשיית הפרחים הענפה שבה ואינסוף החממות המרהיבות בכניסה לעיר. משם יצאנו לשוק של העיירה ונטימיגליה (Ventimiglia), שנערך רק בימי שישי ונחשב לאחד הגדולים באיטליה.
בהמשך עזבנו את הריביירה האיטלקית וביקרנו בכפר מימי הביניים דולצ’אקווה (Dolceacqua), החבוי בין גבעות עמק נרוויה. הכפר התפרסם כאשר הצייר קלוד מונה צייר אותו, והמבקרים נהנו משיטוט בין הסמטאות, הגלריות והמעברים הצרים. אכלנו ארוחת צהריים וגלידה בעיירה הקטנה.
לאחר מכן עברנו את הגבול לצרפת והגיעו לעיר מנטון (Menton), הראשונה בריביירה הצרפתית. מנטון משלבת בין תרבויות צרפת ואיטליה ומתאפיינת בארכיטקטורה, צבעים ועצי הלימון הרבים שבה. שם ביקרנו במוזיאון בבסטיון מהמאה ה-17, שעוצב על ידי האמן ז’אן קוקטו.
המשך המסלול הוביל לכפר אז (Eze), הממוקם על ראש גבעה בין הים למצוקי הר מונט-באסטיד (Mont Bastide). הכפר מתאפיין בביצורים, סמטאות תלולות, ובתים עתיקים. בקצה הכפר ישנם שרידי מצודה עם גן אקזוטי ונוף עוצר נשימה של חוף התכלת.
את הערב סיימנו בארוחת ערב בעיירה קנייה-סור-מר (Cagnes-sur-Mer) במסעדת INDIGO CAGNES, הנמצאת כחצי שעה מניס.
ביום שבת, 21 בספטמבר 2024, התחלנו את יומנו בביקור במוזיאון הקרן מאג’ (Maeght Fondation) לאמנות מודרנית ובת זמננו, ליד כפר בפרובנס. המוזיאון, שהוקם בשנת 1964, מציע עיצוב יוצא דופן וכולל גן פסלים ותערוכות של אמנים ידועים כמו ז’ורז’ בראק, מארק שאגאל, דייגו ג’אקומטי, פרנאן לז’ה, אלכסנדר קאלדר, ז’ואן מירו, ופרננדו בוטרו.
לאחר הביקור, הלכנו ברגל לכפר התלוי סיינט-פול דה ואנס (Saint-Paul de Vence), אחד מהכפרים הידועים והמיוחדים בריביירה הצרפתית, השוכן על פסגת גבעה עם נוף לחופי הריביירה. הכפר משופע בגלריות, חנויות, ופסלים רבים חלקם מקוריים וחלקם העתקים.
הכפר היה מקום אירוח לאומנים ואנשי רוח כמו איב מונטאן, סימון סיניורה, פבלו פיקאסו, אנרי מאטיס, ז’ק פרוור, ומארק שאגאל, שחי בכפר כ-20 שנה ונקבר שם עם אשתו. הם ביקרו גם ב’קפלת החוזרים בתשובה הלבנים’ (La Chapelle des Penitents blancs), המכונה “קפלת פולון”, שעוצבה על ידי האמן הבלגי ז’אן מישל פולון בין השנים 2000-2005.
אחר הצהריים המשכנו לעיירה גראס (Grasse), הידועה כמרכז עולמי לתעשיית הבשמים. בעיירה, שממוקמת בפרובנס, מייצרים כשני שלישים מתוצרי הארומה של התעשייה הצרפתית. בסביבת העיירה גדלים שדות לבנדר ויסמין, המספקים את חומרי הגלם לתעשייה זו. במהלך הביקור למדנו על תהליך הייצור במפעל הבשמים Fragonard. לאחר מכן, חזרנו למלון, ומאוחר יותר נסענו לארוחת ערב במסעדה על החוף לפני שחזרו למלון ללינה.
ביום ראשון, 22 בספטמבר 2024, הבוקר החל בביקור בעיירת הנופש אנטיב (Antibes) לאורך חוף התכלת. העיר, ששורשיה נעוצים בעידן היווני עם העיר ‘אנטיפוליס’ והמשיכה כעיר רומית ונמל חשוב, הפכה במאה ה-19 לאתר תיירותי מבוקש. באנטיב מצודת גרימלדי המפורסמת, מרינה אלגנטית שבה עוגנות יאכטות מפוארות, ופסלים ייחודיים כמו “הנווד” ו”איש הדלי”.
בשיטוט בין סימטאות העיר, נתקלנו בשוק פרובנסלי ובחנויות קטנות. גולת הכותרת של הביקור הייתה המוזיאון המוקדש ליצירותיו של פבלו פיקאסו, אשר גר וצייר במקום במהלך כמה חודשים והתנה שיצירותיו יוצגו בטירת גרימלדי בה נוצרו.
לאחר מכן, נסענו מזרחה על דרך המחולקת לשלושה קורנישים: הנמוך, האמצעי והגבוה. נסענו בקורניש הנמוך דרך העיירה וילפרנש סור מר (Villefranche-sur-Mer) באזור קאפ פארה סיינט ז’אן, עם מפרץ גדול ועמוק המאפשר עגינה של אוניות ויאכטות ענקיות.
המשכנו אל וילה אפרוסי דה רוטשילד, ארמון מפואר שבנתה ביאטריס, בתו של אלפונס ג’יימס דה רוטשילד. הווילה, שנבנתה על מצוק המשקיף לים, מוקפת בשבעה גנים מרהיבים בעיצובים שונים. ביאטריס נישאה בגיל 19 לבנקאי צרפתי-רוסי, מוריס אפרוסי, והתגרשה ממנו בגיל 40 אחרי שאיבד את כספו בהימורי סוסים.
אחרי הביקור חזרנו למלון, ולאחר כשעה נסענו בחינם עם אוטובוס מקומי לארוחת ערב בקאנייה העליונה (העיר העתיקה) ליד המצודה. לאחר הארוחה חזרנו באוטובוס אל המלון ללינה.
ביום שני, 23 בספטמבר 2024, התחלנו את הבוקר בגשם חזק ונסענו עם האוטובוס לאורך טיילת החוף של ניס, בירת הריביירה הצרפתית. ניס היא עיר עתיקה שהוקמה על ידי מתיישבים יווניים ונקראה על שם אלת הניצחון היוונית, ניקי. העיר עברה גלגולים רבים והייתה חלק מטריטוריית ‘בית סבוי’ האיטלקית עד 1859, כשעברה לידי צרפת במסגרת חילופי שטחים. במאה ה-19 הפכה ניס למרכז תיירותי חשוב לחופי הים התיכון, והיום היא מוקד משיכה לאוהבי אמנות.
ביקרנו ב’מוזיאון הלאומי של הבשורה התנ”כית, של האמן מארק שגאל, שבו מוצגים 12 ציורים על פי נושאים מספרי ‘בראשית’ ו’שמות’ ושישה ציורי אהבה מתוך ‘שיר השירים’.
המשכנו לגנים היפים ליד הכנסייה וליד קברו של הצייר והפסל אנרי מאטיס. טיילנו ברגל בניס העתיקה, ראינו את בית האופרה, שוק הפרחים, ארמון נסיכי בית סבוי, וכיכר ג’וזפה גריבלדי – מהפכן איטלקי ידוע שנולד בעיר. חלפנו בסמטאות העיר העתיקה, שם היה ממוקם בעבר הגטו היהודי.
לאחר ארוחת צהריים בטיילת האנגלית ושתיית משקה שפריץ אפרולו, המשכנו לסייר בכיכר מסנה עם פסל אפולו וביקרנו ברחוב החנויות המפורסם ‘גלרי לאפייט’. ראינו גם את הספרייה הציבורית, שנחנכה בשנת 2002 עם מבנה מיוחד בעיצובו של הפסל סאשה סוסנו.
בסיום היום נסענו לשדה התעופה ‘ניס קוט ד’אזור’. טסנו בטיסת אל-על LY224 ב-22:35 והגענו לישראל ב-24 בספטמבר בשעה 02:00 לאחר טיסה של 3 שעות ו-25 דקות. כך הסתיים הטיול הריביירות המיוחד, המהנה והמרתק.
השאר תגובה