חג הפורים קרב ובא, והחנויות כבר עמוסות בתחפושות ושלל אביזרים לחג.
אחת לשנה ניתנת לנו הלגיטימציה להסתיר את זהותנו או ל 'אמץ' זהות אחרת באמצעות תחפושת ומסכה.
אם כן, מדוע אנו המבוגרים כמעט ולא עטים על ההזדמנות להתחפש? מדוע אנו תופסים את החג הזה כחג הילדים?
כאן זה חג הילדים בו ניתן הדגש על תחפושות, בעוד ששם בקרנבל של ונציה, זהו חג המבוגרים בו המוקד במסכות המעוצבות בדקדקנות רבה ועליה הם עמלים חודשים רבים.
מסכות הקרנבל מתקשרות למסורת הקומדיה דל-ארטה האיטלקית שהיתה לב לבו של הקרנבל.
שתי מסכות מימים עברו שהיו מקובלות אז ועדיין שומרות על מקום של כבוד הן: מסכת הקטיפה השחורה הבאוטה, והדומינו – השכמייה הרחבה בעלת הברדס..
רוב המסכות עשויות מעיסת נייר, והמיוחד בהן שאין כללים לעיצוב, איש הישר בעיניו יעשה. הכלל היחידי שתופס בקרנבל הוא, מי הצליח להשיג את המראה הביזארי והמטורף ביותר, ומי מתהדר במסכה אוונגארדית יותר..
אופיו המיוחד של הקרנבל שנמשך עשרה ימים ססגוניים מתבטא בחוסר הארגון שלו. אין תהלוכות או אירועים מאורגנים. אין יד מכוונת. כל מי שחפץ להציג את יצירתו ככל שתהא מטורפת בחוצות העיר מוזמן לעשות זאת בהצגת תמונות ותנוחות דרמטיות או קומיות ברחובות העיר.
אין ספק שזהו תיאטרון רחוב אנושי במיטבו, ססגוני וחושני מאין כמוהו בו שם המשחק הוא לראות, להראות ולהיראות..
שלל מפעלים וחנויות לממכר ויצור מסכות שכאלו מציעים למבקרים בקרנבל מגוון עצום של מסכות להתחבא מאחוריהן ולחייך אל העולם..
אך יש כאילו המעדיפות מסכת איפור (וגם לתינוקם)..
ואלה מסכות הנמכרות בארץ..
אומרים שהקרנבל אינו מרשים כבימי קדם והוא ירד מגדולתו. יתכן, אך כשאני מביטה בתמונות מהקרנבל בוונציה, איני יכולה שלא להתפעל מיופיין ותעוזתן של המסכות והתחפושות.
והכי אהבתי את התמונה של האם עם תינוקה..
חג פורים שמח ומבדח..
