הבמאי האגדי לוק בסון (האלמנט החמישי, לאון, ניקיטה) חוזר עם סרטו החדש DogMan
הסרט DogMan מספר את סיפורו של דאגלס מונרו (קיילב לאנדרי ג'ונס), צעיר בכיסא גלגלים, אותו אנו פוגשים בתחילת הסרט כדראג קווין בלבוש של מרילין מונרו, נוהג במשאית גדולה עם חבורת כלבים מאחור ועקבות דם על גופו ובגדיו. הוא נעצר ע"י המשטרה ונלקח לתא מעצר שם הוא נחקר ע"י פסיכולוגית אוולין (ג'ו ג'ו טי. גיבס), איתה הוא קושר קשר מיוחד במהלך החקירה כשדאג מגלה שיש להם עבר משותף.
דאגלס פותח את ליבו בפני הפסיכולוגית ומספר לה את סיפור חייו הקשה ויוצא דופן בצורה של פלאשבקים. כילד הוא ספג התעללות פיזית ונפשית שכללה שימוש באלימות פיזית, הזנחה והשפלה מיד אביו (קלמנס שיק) ואחיו ריצ'י (אלכסנדר סטינרי) כשהשיא היה כליאתו בכלוב במשך שנים לצד כלבים והנטישה של אימו (אייריס ברי). הוא מגלה חוסן נפשי ומפתח עם הכלבים קשר ריגשי ועוצמתי מתוך אמונה שאלוהים שלח לו את הכלבים כתרופת פלא כדי להתמודד עם סבלו. חייו השתנו בלילה אחד ספוג דם שהותיר אותו משותק ומרותק לכיסא גלגלים.
דאגלס מועבר למוסד בו הוא מתאהב ביועצת המדריכה שלו ובמורה לדרמה סלמה ביילי (גרייס פלמה), המלמדת אותו להתאפר ולהסתתר מאחורי האיפור, להיות מישהו אחר. שוב הוא ננטש כשסלמה נוסעת לברודווי ומשאירה אותו שבור לב.
בבגרותו הוא מתמקם בבית נטוש בו הוא מבלה את ימיו עם חבורת הפרווה שלו שאותם הוא מכנה "ילדיו", שמעניקים לו אהבה ללא תנאי. דאגלס מנסה למצוא עבודה והוא די מתקשה בכך למרות שיש לו תואר, עד אשר הוא מוצא עבודה בימי שישי במועדון לילה כאמן דראג שמבצע את אדית פיאף ומרלן דיטריך. מאחורי האיפור הכבד, הבגדים הנוצצים והאשליה הוא מוצא את הגאולה לנפשו.
במקביל על מנת להתקיים הוא משתמש בחבורת הכלבים הנאמנה, לביצוע פעולות פליליות הגורמים לסוכן ביטוח עקשן בשם אקרמן (כריסטופר דנהם) ולגנסטר בשם אל ורדוגו (ג'ונס צ'ארלס אגילר) להתחקות אחריו.
DogMan היא דרמת פשע מסקרנת ומרתקת על עולם של אי צדק שמחלחלת לתודעת הצופה לאט, והבוחנת כיצד האדם מתמודד עם הסבל שלו? כיצד הוא מצליח לשרוד?
השחקן קיילב לנדרי ג'ונס בדמותו של דאגלס בתצוגת משחק מרשימה ומרתקת. כמו כן, בסרט מופיעים עשרות כלבים בתצוגת משחק מרשימה לא פחות.
* הסרט DogMan השתתף בתחרות הרשמית בפסטיבל ונציה האחרון.
* בפסקול הסרט DogMan משולבים שירים בביצוע: מרלין מונרו, יוריתמיקס, אדית פיאף, מרלנה דיטריך, שרל טרנה, זי זי טופ וקטעים אינסטרומנטליים בביצוע בין היתר של מיילס דייוויס וג'נגו ריינהרט.
צוות אמנותי
בימוי ותסריט: לוק בסון
הפקה: וירז'ני בסון סילה
מוסיקה מקורית: אריק סרה
צילום : קולין ונדרסמן
עריכה: ז'וליאן ריי
אילוף החיות : מתילד דה גאני מוריאל בק
שחקנים
דאגלס: קיילב לאנדרי ג'ונס.
אולין : ג'ו ג'ו טי. גיבס
אקרמן: כריטופר דנהאם
סלמה: גרייס פלמה
מייק: קלמנס שיק
אל ורדוגו: ג'ונס צ'ארלס אגילר
אמו של דגלאס : אייריס ברי
אישה אריסטוקרטית: מריסה ברנסון
צרפת 2023, 114 דקות, דובר אנגלית, תרגום לעברית.
הפצה בישראל רד קייפ.
החל מן ה 14 במרץ בסינמטק תל אביב וברחבי הארץ .
הצהרת הבמאי
ההשראה לסרט הזה הגיעה בחלקה ממאמר שקראתי על משפחה צרפתית שהשליכה את הילד שלה לכלוב כשהוא היה בן חמש בלבד. מזה עלתה המחשבה, מה אירוע כזה גורם לאדם נפשית. איך אדם שורד? ואיך הוא מתמודד עם הסבל שלו? רצתי באמצעות הסרט DogMan לחקור את המצב הזה.
סבל וכאב הוא דבר המשותף לכולנו, ואהבה היא תכשיר הנגד היחידי שיכול לסייע. החברה לא תוכל לסייע בידך, אבל בכוחה של האהבה לרפא. DogMan בנה לו קהילה של כלבים שהיא יכולה להעניק לו את הריפוי ואת האהבה .
DogMan לא היה הופך לסרט ללא כלב לאנדרי ג'ונס. הייתי צרך למצוא שחקן שיוכל להתמודד עם כל האתגרים בגילום דמות כל כך מורכבת. לגלות את העצבות, את התשוקה, את העוצמה ואת המורכבות.
אנשים הצופים בסרטים מבקשים לגלות איזה סוג של אמת בסיפור למרות שהוא בדיוני. רציתי להיות כן ככל שאני אוכל בסרט הזה. אני רוצה שתתחברו לגיבור שלי, אל המעשים שהוא עושה ואל הפעולות שהוא נוקט כדי להתגבר על הסבל שהוא חוה. אני רוצה שתאהבו את הדמות הזו.
אני מקווה שהצופים יוכלו להגדיר להם את סוג הכאב שהאיש הזה חוה. כאב שבאמת קשה להכיל. הוא סבל בצורה קשה הרבה יותר מכל בן אדם ויחד עם זאת הוא מצליח לשמור על כבודו
שיחה עם קיילב לאנדרי ג'ונס
ש: מה הניע אותך להשתתף בסרט הזה?
ת: קראתי את התסריט, ומן המעט שידעתי על לוק ועל סרטיו הייתי בטוח שלא יישאר דבר ליד המקרה. לא יהיה הרבה מדי וגם לא מעט מדי.
ש: איך תתאר את הדמות שאתה מגלם?
ת: דגלאס הוא גבר צעיר אבוד שאין לו מה להפסיד, ממש שום דבר . האשליות שלו גדולות הרבה יותר מן המציאות שלו. ואני חושב שהוא נאלץ לברוח, בצורה נואשת, מדי יום מחיי היום יום שלו בכל הזדמנות שניתנת לו. באותה מדיה הוא אדם עם יושרה רבה וכנות רבה.
ש: איך היה המפגש הראשון עם לוק בסון?
ת: נפגשנו בבית קפה, היה לי נדמה שהוא לא מחבב אותי יותר מדי, אבל הוא שלח לי את התסריט ונפגשנו שוב. הוא אמר "אז מה אתה חושב, אתה חשב שתרצה לעשות את זה". ואני עניתי " כן , אבל האם אלה יהיו כלבים אמיתיים" והוא אישר שכן. אמרתי שוב שאני רוצה לעשות את זה. בתחילה לוק ואני ההינו אומרים אחד לשני רק הלו, עכשיו אנחנו מתחבקים.
ש: מה היו האתגרים הגדולים ביותר שהתמודדת איתם בסרט Dogman?
ת: לוק תכנן את הדברים בצורה כזו שהצילומים עקבו אחרי ההתפתחות של הדמות. פחות או יותר בזמן אמיתי. בשבוע הראשון הייתי מתוח לגבי הסצנה בה אני חוזר לבית המחסה. הייתי מבולבל לא ידעתי איך לשחק את זה. במיוחד שDogMan נולד במהלך השבוע הראשון. בשבוע השני היה השיר של אדית פיאף. ושוב מעט חששתי בשבוע השלישי צילמנו את הסצנה עם אל רדוגו והכנופייה אבל כאן הייתי יותר בטוח. בשבוע החמישי צלמנו את הסצנות עם אולין וכאן הייתי מלא בחששות. יש סרטים שהצילומים שלהם הם כמו רכבת הרים, אבל לוק תכנן את לוח הצילומים בדרך מאד אינטליגנטית. ששמרה אותי על קצות האצבעות מן התחלה לסוף.
ש: איך התכוננת?
ת: לוק אמר לי להתרכז בהווה. בשבוע הראשון, השני וכן הלאה ולקחת את הדברים אחד אחרי השני כל אחד בזמנו. אחרי השבוע השני הייתי יכול להתרכז בתמונות עם אולין, מהן חששתי הכי הרבה. חזרתי למלון ועבדתי עם שחקן אחר, טוניו, במשך 4 5 שעות. רק הודות להכנות האלה הצלחתי לזכור את הכל. כשהתחלנו לצלם את הסצנות האלה היינו מוכנים ולוק ידע את זה. כל מה שכבר צלמנו נכנס לתוך המשחק שלי והיינו על אותו גל.
ש: מה תיקח איתך מן הצילומים?
ת: לוק הוא אדם מאד תובעני וכולם מאד רוצים לסייע בידו להפוך את החלומות שלו למציאות. לאחר מספר שבועות היינו כולנו על אותו גל . בסופו של השבוע השלישי הגענו לכזה חיבור וכזו יעילות שלא ראיתי מעולם על סט צילומים. הכל היה מהיר וזורם אני חשוב שהודות לסטנדרטים הגבוהים של לוק כולם התגייסו לתת את הכל מעצמם. משהו שלצערי לא כל כך קורה בכל סט צילומים.
העבודה עם הכלבים.
לואי לטרייה, שותף ותיק של לוק בסון הציע לבסון ולמפיקה שלו, רעייתו וירז'ני בסון סילה, לפנות למאמנת הכלבים מתילד דה גאני. בסון סילה אומרת " לואי עבד איתה בסרט אמריקאי כמה שבועות קודם לכן. ברגע שלוק פגש אותה והסביר לה מה הוא רוצה היא קיבלה חופש מוחלט להחליט על הצוות שלה ולתכנן את מה שנראה לה מתאים לסרט."
למרות שהיא נכבשה על די התסריט מתליד שעבדה בהוליווד בסרטים רבים, חששה מהגודל והתפקיד של הכלבים בסרט הזה. " ידעתי שיהיו הרבה כלבים בסרט אבל לא כמות כזו ועם אישיות כל כך שונות. זה היה מסובך וזה הצריך הרבה אימונים והדרכה ולא היה זמן רב. ולוק בסון נתן לי יד חופשית. היה חשוב להסביר לו שמוכרחים לעבוד עם כלבים שכבר אומנו ויש להם ניסיון, הראיתי שלו שני כלבים שיש לי בחברה, הוא התאהב בהם מיד. היינו צריכים לחפש כלבים נוספים. אז נסעתי לצרפת ופגשתי מאלפי כלבים וחיפשתי כאלה שענו על הקריטריונים שלי."
היא יצרה קשר עם מוריאל בק, מנהלת חברה לכלבים המופעים בסרטים צרפתיים שהיו ברשותה כל האמצעים להכנת והדרכת הכלבים. " ביקשתי ממנה לגייס את כל הכלבים המתאים ואת המאמנים הנכונים, זה אפשר לי להתרכז בהכנות בסופו של דבר שכרנו כ 15 מאמנים כדי שיאספו את כל הכלבים שהיינו צריכים. החלק הקשה היה לתאם בין כולם ביחד באותו זמן, את הכלבים, המאמנים, הסט והשחקנים. היה צריך לאמן את הכלבים שהם ידעו מה מבקשים מהם לעשות ושעדיין יראו טבעיים. למשל כשהיה עליהם להתפזר, לברוח או להראות מפוחדים. היינו צריכים להכין אותם אבל לא יותר מדי. על הסרט עבדנו מוריאל ואני ביחד להכין את הצוותים שלנו להדריך את הכלבים. בסצנות מורכבות"
בסון בילה מוספיה "וירזי'ני התעסקה בעיקר במשימות המדויקות של הכלבים, לקפוץ על השולחן, להביא דבר כזה או אחר, לעבור דרך סורגים ועוד מוריאל עסקה בעיקר בסצינות הקבוצתיות. הן השלימו אחת את השנייה".
סופן טרפט התעסק במה שנקרא "הדרכת נשיכה", אותה טכניקה שמאפשרת לכלבים לשלוט בעוצמת הנשיכה שלהם, בעוצמת נעילת המלתעות שלהם." היינו צריכים להכין את הכלבים כך שלא ייבהלו כשחקן משנה את עוצמת הקול שלו, מתחיל לשיר, או עושה ג'סטות גדולות".
אלו פיגלרז מאמן נוסף, אומר "אני הייתי כדי לספוג נשיכות במקום השחקנים". אחד התפקידם של מתילד היה לחבר בין השחקנים לכלבים. לצור קרבה וחיבה והכרות בעיקר עם כלב, הוא הגיע לשלושה ימים לבלות עם הכלבים ולהתרגל למאמנים הוא היה סקרן, מאד רצה להיות מעורב.
היתה לו היכולת לתקשר עם הכלבים". מתילד נזכרת בסצנת "הגנבים הקטנים", כשהכלבים היו צריכים לרוץ כמה מאות מטרים עם חפצים בפיהם. זה היה מורכב כי הם היו צריכם להישאר ללא תנועה ופתאום לברוח כולם ביחד . למזלנו לוק הכין סטורי בורדס לכל סצינה, שהיו מאד מפורטים וזה הקל מאד את העבודה.
