בית הבובות מאת המחזאי הנורווגי הנריק איבסן, שהוצג לראשונה ב-1879, בוחן את המורכבות של נישואים, תפקידי מגדר וזהות אינדיבידואלית
הסיפור מתרכז בנורה הלמר (שני כהן), אישה ואם חסרת דאגות ומסורה לכאורה. היא חיה בסביבה ביתית נוחה אך חונקת עם בעלה טורבלד (יגאל שדה), וילדיהם. ככל שהמחזה מתפתח, מתברר שחייה של נורה אינם מושלמים כפי שהם נראים. היא לוותה סכום כסף גדול בסוד כדי להציל את חיי בעלה טורבלד, תוך זיוף חתימתו של אביה.
לאורך ההצגה, האינטראקציות עם טורבלד חושפות את דינמיקת הכח בתוך מערכת היחסים שלהם. טורבלד מתייחס לנורה כאל ‘בובה’ ולא כבת זוג, מה שהופך את המצב לבלתי נסבל עבורה. שיאה של ההצגה מתאפיין בהתעוררותה של נורה להבנה שהיא חיה ב’בית בובות’ מטפורי שבו דוכאו זהותה וחירותה. בצעד נועז ושנוי במחלוקת לאותה תקופה, נורה מחליטה לעזוב את בית הבובות שבו חיה עם בעלה וילדיה, ותובעת את זכותה להגדרה עצמית ולצמיחה אישית.
איבסן משתמש בדמותה של נורה כדי להדגיש את האילוצים שהוטלו על נשים במאה ה-19, כאשר התייחסו אליהן כאל רכוש ולא כאינדיבידואליים עם רצונות ושאיפות משלהן, וקורא לחופש הפרט, במיוחד לנשים, להשתחרר מציפיות חברתיות המגבילות את הפוטנציאל שלהם ולרדוף אחרי האני האמיתי שלהם. המסר העוצמתי הזה ממשיך להדהד, ומעודד דיונים על שוויון מגדרי עד היום.
בשנת 1879 נורה עזבה את ילדיה במרדף אחר חופש אישי, צעד שנחשב כבלתי נתפס באותה תקופה. כאן, במאה ה – 21, נשים רבות שחיות בכלוב זהב מוצאות את עצמן נמנעות מלעשות צעד דומה בגלל ילדיהן.
הדיסונסס הזה, בין השאיפה לחופש אישי לבין המחויבות המשפחתית, מעלה שאלות הרלוונטיות גם היום: האם החופש האישי שווה את המחיר של עזיבת המשפחה? האם זה שווה את הסיכונים? האם ניתן למצוא איזון בין המחויבות המשפחתית לבין החופש האישי? כיצד התפתח מושג החופש האישי מאז כתיבת המחזה, ובאילו דרכים הציפיות החברתיות עדיין משפיעות על בחירותיהן של נשים בין משפחה להגשמה עצמית?
שני כהן המוכרת כקומיקאית בארץ נהדרת, מבריקה בתפקיד נורה, אישה שכלואה בכלוב זהב המגלה עוצמה פנימית. יגאל שדה בתפקיד טורבלד מציג דמות פטרונית ואגואיסטית, שמפחד לאבד שליטה. השניים יוצרים דינמיקה עוצמתית שמחייה את המחזה הקלאסי ומעוררת מחשבה גם היום.
יוצרים ושחקנים:
- מאת: הנריק איבסן
- תרגום, עיבוד ובימוי: חנן שניר
- עיצוב תפאורה: ניב מנור
- עיצוב תאורה: אבי יונה בואנו (במבי)
- מוסיקה: יוסי בן נון
- עיצוב תלבושות: יהודית אהרון
- עיצוב תנועה: תות מולאור
- עיבודי סמפלר והקלטות אולפן: יהונתן פרלמן
- צילום ועריכת פוסטר: משה נחומוביץ׳
- עוזרת במאי: דנה פלסר
- נורה: שני כהן
- טורבלד הלמר: יגאל שדה
- כריסטינה לינדה: ריקי בליך
- ד”ר ראנק: יהויכין פרידלנדר
- קרוקסטאד: עודד לאופולד
- אנה: וונינה פנרס
- איוואר: רועי אפלבאום/ יואב ברק
- מריה: איה זמיר/ רוני אורגד
- סניטרים: טל ליבוביץ׳, יובל קלע
טריילר מתוך חדר החזרות:
השאר תגובה