יוכבד ליפשיץ: צלמת – רגעים ששרדו

“מהו צילום שנשרף? מחיקת העבר. העבר שלי שהונצח נמחק”

מוז”א, מוזיאון ארץ-ישראל, תל-אביב, מתרגש להציג את התערוכה:

יוכבד ליפשיץ, צלמת – רגעים ששרדו

התערוכה כוללת חלק מעבודתה רבת השנים של הצלמת יוכבד ליפשיץ מקיבוץ ניר עוז.

התערוכה מתמקדת בשני נושאים מרכזיים:

שחזור צילומים מהמחאה של קיבוץ ניר עוז נגד מלחמת לבנון הראשונה ב-1982, ותמונות המתעדות את חיי היומיום בקיבוץ ניר עוז לאורך השנים.

פסיה ועמיקם במטבח. קיבוץ ניר עוז. סוף שנות ה-70. צילום: יוכבד ליפשיץ

פתיחה לקהל: 25 בספטמבר 2024

כחלק מהתערוכה יוקרן הסרט “הקו והמעגל” (The Line and the Circle) משנת 2009. בסרט משוחחת בתה של יוכבד, האמנית שרון ליפשיץ, עם אמה במעבדת הצילום; בעודן מדפיסות תמונות הן מדברות על החיים, על צילום ועל חיי הקיבוץ. הסרט מספק הצצה אינטימית לעולמה של הצלמת, לתהליך עבודתה, ולקשר בין האם לבין הבת. אותם צילומים שהשתיים עמלות על פיתוחם במהלך הסרט, הם הצילומים היחידים של יוכבד ליפשיץ ששרדו.

יוכבד ליפשיץ עם בתה, שרון ליפשיץ. קיבוץ ניר עוז. צלם: לא ידוע

במתקפה הרצחנית של חמאס ב-7 באוקטובר, נחטפה יוכבד מביתה יחד עם בעלה עודד. היא שוחררה כעבור 17 יום, עודד עדיין מוחזק בשבי חמאס בעזה. בית המשפחה נשרף, ואיתו המצלמה של יוכבד וארכיון הצילומים שלה. צילומי המחאה נגד מלחמת לבנון הראשונה שיוצגו בתערוכה שוחזרו באדיבות ארכיון יד יערי בגבעת חביבה. התמונות מחיי קיבוץ ניר עוז הן מקוריות, משום שנשמרו אצל הבת, האמנית שרון ליפשיץ, בביתה בלונדון.

מצלמתה המפוחמת של יוכבד ליפשיץ. קיבוץ ניר עוז. אוגוסט 2024. צילום: שרון ליפשיץ

יוכבד ליפשיץ נולדה ב-1938 בתל אביב למשפחה דתית, שעלתה לארץ מפולין ב־1933. היא החלה לעסוק בצילום בגיל 16. בשנת 1957 עברה לקיבוץ ניר עוז, שם החלה לצלם משפחות, אירועים ורגעי יומיום בחצר המשק. ב-1983 החלה ללמוד צילום בבית הספר קמרה אובסקורה בתל אביב. ליפשיץ הקימה את מגמת הצילום בבית הספר התיכון מעלה הבשור ולימדה שם עד 2009.

התערוכה מוצגת בשיתוף מטה משפחות החטופים והנעדרים ומוקדשת לזכרם של הקורבנות הרבים מקיבוץ ניר עוז שנרצחו ב-7 באוקטובר. במלאות שנה למתקפה, התערוכה היא עדות חיה לחוסנה של הקהילה, לכוחה של היצירה אל מול ההרס, ולחשיבות של שימור הזיכרון והנצחת החיים שהיו ואינם. דרך עדשת המצלמה של יוכבד ליפשיץ תונצח הטרגדיה, אך גם מה שקדם לה: חיים עשירים ותוססים, שמחזקים את התקווה לעתיד של שלום ויצירה.

מסגרות מפוחמות בביתם של יוכבד ועודד ליפשיץ. קיבוץ ניר עוז. אוגוסט 2024. צילום: שרון ליפשיץ

דברים שאמרה יוכבד ליפשיץ לקראת התערוכה

“עבודת חיי הלכה. צילמתי כל כך הרבה שנים והכל, כולל הנגטיבים, נשרף. מהו צילום שנשרף? מחיקת העבר. העבר שלי שהונצח נמחק”.

“צילום זה בעצם כתיבה של היסטוריה, העברת מידע וידע. הרצון להביע את עצמי תמיד היה בצילום, דרך המדיום. קשה לי להיפרד מהתמונות, הן כבר רק בזיכרון. להיפרד מכל העבר של כתיבת החיים שלי. כל דבר שעשיתי, הבנתי דרך הצילום. צילום הוא דרך להתעמת עם העבר בהווה, והיום אין לי אותו.

“אני מודה על כל צילום שחזר, אף שמה שנותר הוא פסיק לעומת מה שנשרף. לצלמים צעירים אני אומרת: תדאגו לגיבוי, שלא ילך לאבדון. אבל איך מנציחים תמונות שנשרפו?”

“קשה להמשיך לחיות בזמן שעודד והחטופים האחרים עדיין שם. בוודאי שקשה לחשוב ולדבר על אמנות. אבל המשפחה מחזיקה אותי וגם הרצון שעודד יחזור. בסוף הדרך אין לי אפשרות להמשיך איתו וזה כל כך קשה לי”.

עמי כץ, מנכ”ל מוז”א: “זכות גדולה עבורנו להציג במוז”א את עבודותיה של יוכבד ליפשיץ. התערוכה מייצגת לא רק את כוחו של הצילום לשמר רגעים בזמן, אלא גם את יכולתו להנציח זיכרונות גם כאשר התמונות הפיזיות אבדו. בתקופה כל כך קשה למדינת ישראל, לקהילת ניר עוז ולמשפחת ליפשיץ, התערוכה הזו מקבלת משמעות עמוקה יותר. אני מקווה שהתערוכה תשמש תזכורת לכוחה של הרוח האנושית ולחשיבות שימור הזיכרון והתקווה, גם בזמנים קשים. יחד עם כל עם ישראל, אנו מייחלים לסיום המלחמה ולשובם של עודד  ליפשיץ וכל החטופים הביתה”.

***

התערוכה “יוכבד ליפשיץ, צלמת – רגעים ששרדו”


מוז”א, מוזיאון ארץ־ישראל, תל־אביב / מבואת מרכז רוטשילד

פתיחה: 25 בספטמבר 2024

נעילה: 24 בדצמבר 2025

 

 

התגובות סגורות.

פועל על WordPress | ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

דילוג לתוכן