יום האישה הבין-לאומי במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב

מוזיאון ארץ־ישראל תל אביב, יציין את יום האישה הבין-לאומי ביום חמישי 6.3.2025
ביום זה המוזיאון יפתח את שעריו לנשים ללא תשלום, ויקיים מפגשים עם אמניות ושיחי גלריה בארבע תערוכות של נשים אמניות.

התערוכות המשתתפות כוללות את:

תערוכה חדשה – “מרחק שחור” של אמנית הפיסול טסי כהן-פפר

(מפגש עם האמנית)

“מזכרות קדושות” של הצלמת הפלסטינית כרימה עבוד

“פיזיס”, עבודת וידאו של האמניות מירב הימן ואילת כרמי

(מפגש עם האמניות)

“My Life in Flowers” של האמנית הרב-תחומית מירית וינשטוק

שיחי הגלריה יתקיימו ללא תשלום בהרשמה מראש, יציעו הצצה מעמיקה לעולמן האמנותי של היוצרות ולתהליכי העבודה שלהן.

בנוסף, במסגרת אירועי יום האישה, תעניק חנות המוזיאון הנחה מיוחדת של 10% לנשים על כל הפריטים בחנות במהלך סוף השבוע, מיום חמישי ועד שבת (6 עד 8 במרץ).
פרטים נוספים והרשמה לשיחי הגלריה באתר המוזיאון: www.eretzmuseum.org.il
מוז”א – מוזיאון ארץ-ישראל תל אביב // רח׳ חיים לבנון 2, רמת אביב
עמוד פייסבוק: https://www.facebook.com/eretzmuseum/
עמוד אינסטגרם: https://www.instagram.com/eretzisraelmuseum/

“מרחק שחור” של אמנית הפיסול טסי כהן-פפר (פתיחה: 4.3.2025)

אוצרת: רז סמירה

מרחק שחור טסי כהן פפר צילום דניאל חנוך

מוז”א גאה להציג תערוכת יחיד מוזיאלית גדולה לאמנית הרב־תחומית טסי כהן פפר. התערוכה “מרחק שחור” תציג את עבודותיה האחרונות: פסלים רישומיים, סדרות של סולמות ומגדלים, אובייקטים סימביוטיים שעברו מטמורפוזה. מקצתם צומחים מהקרקע, אחרים תלויים כמו נטיפים מהתקרה וחלקם היברידיים ומשלבים בין הישענות על קיר להנחה על הקרקע. העבודות, פרי דמיונה העשיר של כהן-פפר, נולדו מאהבתה הגדולה לבעלי חיים, לתנועה ולחיים. היא מקיימת דיאלוג עם תולדות האמנות – הסוריאליזם, הדאדא והארטה פוברה (אמנות ענייה) האיטלקית כשהיא משתמשת בחומרים “דלים” ויומיומיים. בעבודותיה ניכרות פעולות הרקמה והתפירה הידנית־אינטואיטיבית. כמו כן ניכר שימוש בפרווה, עור, שיער סינתטי, חרוזים ובדים שונים. האובייקטים, בעלי חופש דמיון, הומור ועושר חזותי, ספוגים בחכמה ובינה, משתלבים ברכות למופע אצילי, על אף השימוש ברדי־מייד. בדימוייה, השחור אינו קודר, הוא מכיל קורטוב של שובבות, שמחת חיים וקישוטיות ונפרם לעיתים מקווקוי התפרים הלבנים שמבצבצים החוצה לנקודות של אור.
כהן פפר רוקמת את עבודותיה באמצעות מגוון רחב של חומרים יומיומיים וסוגי טקסטיל שעוברים טרנספורמציה קונספטואלית. בפסליה הדוממים היא יוצרת תחושה של תנועה ומצמיחה חיבורים אסתטיים מפתיעים, מובילים את המתבונן לעולמות מעוררי מחשבה ודמיון. בחזרתה לעבודת הרקמה והתפירה, היא שוזרת אלמנטים ישוטיים כאקט תרפויטי, שבו עבודת הכפיים העמלנית מהדהדת עבודת נשים עתיקת יומין.

“מזכרות קדושות” של הצלמת הפלסטינית כרימה עבוד
אוצר: גיא רז

כרימה עבוד מזכרות קדושות נצרת, נערת כפר באדיבות אוסף בוקי בועז

תערוכה מוזיאלית ראשונה בישראל של הצלמת כרימה עבוד (1893-1940) – הצלמת הפלסטינית החשובה ביותר שפעלה בארץ בראשית המאה ה־20. תערוכת צילום שמציגה את עבודתה של צלמת ייחודית שתיעדה את נופי הארץ ומקומות המקודשים לנצרות, לצד חיי היומיום של החברה הערבית-נוצרית בארץ. כרימה עבוד נולדה בבית לחם למשפחה משכילה ממוצא לבנוני. היא למדה בבית ספר לבנות בעיר העתיקה בירושלים ומאוחר יותר באוניברסיטה בביירות. ב־1930 נישאה לסוחר לבנוני, בנם סמיר נולד שנה לאחר מכן. עבוד נפטרה בגיל 47 ונקברה בבית לחם. לאחר שקיבלה מאביה, שהיה כומר פרוטסטנטי, מצלמה ליום הולדתה ה־17, התנסתה בצילום, כנראה בעזרת צלמים שתיעדו את כנסיות בית לחם וצלמים שפעלו בעיר העתיקה בירושלים. על תצלומיה מופיעה החותמת: MISS KARIMEH ABBOUD, PHOTOGRAPHER NAZARETH.

בשונה מצלמות אחרות בתקופת המנדט הבריטי, שפעלו בעיקר בסטודיו, עבוד צילמה צילומי חוץ בתאורה טבעית (“צלמת שמש מקומית” הייתה כותרת מודעה שפרסמה אותה בעיתון החיפאי “אל־כרמל” ב־1924). עבוד תיעדה בעיקר מקומות קדושים לנצרות, לצד חיי היומיום של ערביי הארץ. בעשורים האחרונים הוצגו תצלומיה בתערוכות בירדן, בביירות ובישראל, וזו התערוכה המקיפה הראשונה שלה בארץ. צלמת פורצת דרך שתיעדה את חיי היומיום של ערביי הארץ בתחילת המאה ה-20. התערוכה מאפשרת לנו להכיר נקודת מבט ייחודית וחשובה על התקופה, דרך עיניה של “עדה מקומית” שהייתה חלוצה ומובילה בתחומה.

“פיזיס” – עבודת וידאו משותפת של האמניות מירב הימן ואילת כרמי
אוצרת: גליה בר אור

מתוך עבודות הוידיאו – פיזיס 2020 מוזיקה יובל שי אל 

התערוכה “פיזיס”, המוצגת בסדנת מנפח הזכוכית במרכז אדם ועמלו, היא  וידאו-ארט מותאם חלל, יצירה משותפת של האמנית מירב הימן והמעצבת אילת כרמי. היצירה הפיוטית מציגה שתי דמויות של דעניות־אמניות, העוטות מגזרות נייר מצוירות של צמחים וחרקים וחוקרות את הטבע סביבן. גופן מתמזג עם הסביבה עד להפיכתן ממתבוננות לנצפות. את העבודה מלווה פסקול מקורי שבו שתי פואמות מאת רוברט פרוסט וג’ויס קילמר בקולה של האמנית אתי בן זקן, בשיתוף אנסמבל מודאליוס והמלחין יובל שי אל. היצירה מוקדשת למריה סיבילה מריאן, מדענית, אנטומולוגית ומאיירת טבע פורצת דרך מהמאה ה־17, וכן לרות קופל וברכה אביגד, מאיירות טבע ובוטניקה מקומיות. העבודה צולמה בגן הבוטני ובמוזיאון הטבע ע”ש טיינהרדט באוניברסיטת תל אביב.

“My Life in Flowers” של האמנית הרב-תחומית מירית וינשטוק
אוצר: מרטין קיפר

A Day of Faraway Dreams Out There, מירית וינשטוק

תערוכת יחיד מוזיאלית ראשונה בישראל של המעצבת והאמנית הרב־תחומית מירית וינשטוק, שחיה ויוצרת ביפן. התערוכה מציגה עבודות חדשות שנוצרו בשנים האחרונות, במהלכן העמיקה ויינשטוק בלימוד דומנויות קראפט יפניות מסורתיות. וינשטוק משלבת בעבודתה את כישוריה כמעצבת אופנה ותכשיטים עם התמחותה במלאכת האיקבנה – אמנות סידור הפרחים היפנית המסורתית, אותה היא לומדת בטוקיו באגודת “איקנובו”, המוסד העתיק והמכובד ביותר לאיקבנה ביפן, שנוסד במאה השישית לספירה בקיוטו. התערוכה מזמינה את המבקרים בה לחוות פרחים דרך נקודת מבט ייחודית המשלבת אסתטיקה יפנית עם רגישות אמנותית עכשווית. יצירות מרהיבות התלויות בחלל, המשלבות צמחייה חיה ומיובשת לצד פרחים שעברו תהליך חניטה בזהב ובנחושת, מוצגות בפעם
הראשונה. לצד אלה מוצגים כלי פורצלן עדינים, שעוצבו בהשראת הטבע. היצירות משקפות חקירה אמנותית של הקשר האוניברסלי בין האדם לפרח ולטבע, תוך שילוב בין מסורת עתיקה ובין יצירה עכשווית. התערוכה יוצרת קסם מינימליסטי, עדין ומיוחד המשלב אסתטיקה וצמחייה מקומיות עם צמחייה מיפן. בתערוכה מציגה וינשטוק גוף עבודות חדש בהשראת הטבע, והמסע האישי והאמנותי שלה ביפן בשש השנים האחרונות, בהן התמסרה ללימודי מלאכות יפניות מסורתיות, במיוחד לאיקבנה – סידור פרחים יפני מסורתי. “ככל שהעמקתי את התרגול ברזי האיקבנה, בהצגת יופיו הייחודי של פרח בודד, בכיפוף ענף בהשראת תנועת הרוח, הבנתי עד כמה חיי הפרטיים שזורים בפרחים ובטבע. בתערוכה My Life in Flowers אני מבטאת את רגשותיי האינטימיים דרך פיסול
בפרחים, בענפים, בעלים ובמים, בשילוב עם מילים חשופות”, כך וינשטוק.