לפעמים, דווקא השקט מספר את הסיפור החזק ביותר. “כל מה שאנחנו מדמיינים כאור”, סרטה של הבמאית פאיאל קפדיה, מצייר באור רך ואינטימי את חייהן של שלוש נשים במומבאי, פראבהה, אנו ופרוואטי, שכל אחת מהן לכודה בדרך משלה בין חלום למציאות.
פראבהה (קאני קוסרוטי) אחות מסורה בבית חולים, חיה שנים בין תקווה לאכזבה. בעלה עזב לגרמניה לפני שנים, הבטיח לשלוח לה כרטיס כדי שתצטרף אליו, אך הכרטיס מעולם לא הגיע. למרות שהיא כבר אינה בטוחה אם היא מחכה לו או פשוט פוחדת לוותר על החלום, היא ממשיכה הלאה, מתנהלת בעולם כמו צל של עצמה. כשהיא מקבלת לפתע מתנה ממנו, היא נאלצת להתמודד עם מה שהותירה מאחור ולהחליט האם היא באמת רוצה את מה שחיכתה לו כל כך הרבה זמן.
אנו (דיוויה פראבהא) שותפתה הצעירה לדירה, חווה אהבה שצריכה להישאר בצללים. היא מאוהבת בגבר מוסלמי, אך במציאות החברתית הקשוחה של הודו, אהבה כזו היא כמעט בלתי אפשרית. הלחץ מסביב סוגר עליה, והיא נקרעת בין רצונה לחיות לפי ליבה לבין הפחד מהמחיר שעליה לשלם.
פרוואטי (צ’איה קאדאם) אישה מבוגרת שעובדת כטבחית בבית החולים, עומדת לאבד את ביתה בגלל פיתוח עירוני אגרסיבי. עבור רבים, זה רק עוד בניין ישן שנועד להיהרס, אבל עבורה זהו בית מלא בזיכרונות, זהות ושורשים. בזמן שהעולם ממשיך להשתנות סביבה, היא נלחמת לשמור על פיסת החיים שנשארה לה. כשהיא לא מצליחה להוכיח את זכויותיה בקרקע, היא עוזבת את עבודתה ועושה את הדרך חזרה אל הכפר ברטנאגירי. פראבהה ואנו מצטרפות אליה כדי לעזור לה לעבור את הדרך, ולפתוח פרק חדש.
יחד בין הגלים המתנפצים והשמיים הפתוחים, הן מתנתקות לרגע מהחיים שמכתיבים להן את דרכן. הים אינו שופט, הלילה אינו דורש מהן דבר, וברגעים החולפים הללו של חופש נדיר, הן נושמות, חולמות, ואולי אפילו מצליחות לראות לרגע איך יכלה להיראות מציאות אחרת.
שלושת הסיפורים הללו נשזרים יחד ומתפתחים לאט, חושפים יותר על הדמויות ככל שהסרט מתקדם, ונותן לצופה להיות חלק מהתהליך הרגשי של הדמויות ומזמין אותנו להתבונן בנפש האנושית. כל אחת מהנשים הללו מתמודדת עם המציאות בדרך שלה, חלקן נאחזות במה שנותר, חלקן מחפשות דרך לפרוץ את הגבולות שהחברה הציבה להן.
הסרט, שזכה בגרנד פרי בפסטיבל קאן 2024, מצטיין בדיוקן האינטימי שהוא מצייר, לא רק של הדמויות, אלא של העיר עצמה. מומבאי מוצגת כאן כעיר של ניגודים: בין צפיפות למה שנשאר פרטי, בין רעש העיר לשקט שהנשים מחפשות, בין מה שהן מדמיינות כאור לבין מה שהמציאות מציעה להן.
כל מה שאנחנו מדמיינים כאור הוא לא רק סיפור על מאבק, אלא גם על הרגעים הקטנים של חסד, של חמלה, ושל תקווה. סיפור שמלמד אותנו ששינוי, אפילו הקטן ביותר, מתחיל באותם רגעים שקטים שאנחנו מוצאים לעצמנו, בין כל הכאוס שמסביב. זה סרט שלא צועק, הוא לוחש, אבל הלחישה שלו נשארת איתך הרבה אחרי שהמסך מחשיך.
הודו ,2024 | הינדית | 114 דקות
בימוי: פאיאל קפאדיה
משחק: קאני קוסרוטי, דיוויה פראבהא, צ’איה קאדאם
הגבלה: מותר לכל הגילאים
הסרט יצא לאקרנים ב-13/03
טריילר:
השאר תגובה