שיעורים בפינגווינית: דרמה מרגשת על אדם אחד, פינגווין אחד, ומה שביניהם

הסרט "שיעורים בפינגווינית", סרטו החדש של פיטר קטנאו, מתרחש בשנת 1976 ומגולל סיפור שמתחיל בבית ספר יוקרתי ומנותק בלב בואנוס איירס, ומסתיים במקום שכולו אנושיות, קשר ואהבה מהסוג הכי לא צפוי.

הגיבור הוא טום (סטיב קוגן), מורה אנגלי, שמגיע לארגנטינה כדי ללמד אנגלית בסביבה שמנסה לשמר סדר נוקשה ונימוסים קולוניאליים, אף על פי שמחוץ לשערי בית הספר סנט ג'ורג' המדינה כולה בוערת במתחים פוליטיים. טום עצמו מנסה להתרגל לשגרה החדשה, להתמודד עם כתה מופרעת, ואולי גם עם תחושת כישלון אישי שלא מדובר עליה במפורש.

באחד מסופי השבוע הוא יוצא לחופשה קצרה באורוגוואי השכנה, שם הוא פוגש אישה יפה ומושכת. השניים יוצאים לטיול לאורך החוף, טיול שנראה כמו התחלה של רומן נעים ואז הם נתקלים בפינגווין קטן, מכוסה בשכבת נפט שנשפך באוקיינוס.

טום מבריח את הפינגווין לחדרו במלון, שוטף אותו בעדינות מכתם הנפט ומנסה להבין מה לעשות איתו. כאן מתחיל חלקו הקסום של הסרט, תהליך של התחברות חרישית בין אדם לחיה, קשר שמתפתח בלי מילים וכולל רגעים אבסורדיים וגם קומיים.

הבחירה של טום לקחת את הפינגווין הפצוע איתו למלון, לנסות לנקות אותו ולדאוג לו, נובעת משילוב של דחף מוסרי, רצון להרשים את הדייט שלו, ואולי בעיקר מצורך עמוק להתחבר למשהו, למישהו שצריך אותו.

כשטום חוזר לבית הספר בארגנטינה, הוא מבריח את הפינגווין פנימה, והחיה הלא צפויה הזו הופכת בהדרגה לחלק מחייו האישיים והמקצועיים. בשלב מסוים, כולם בבית הספר מתוודעים לקיומו של הפינגווין, שמשנה את הדינמיקה לא רק של טום, אלא של סביבתו כולה.

הסיפור האמיתי שעליו מבוסס הסרט מעניק לו אמינות מרגשת, אך הבימוי של קטנאו מדגיש דווקא את ההיבט הרגשי והאנושי, פחות הדרמה ההיסטורית, ויותר האינטימיות הפשוטה בין מורה לפינגווין.

"שיעורים בפינגווינית" הוא סרט על הצלה, לא רק של פינגווין, אלא של אדם. זהו סרט על גבר שדווקא מיצור קטן וחסר ישע הוא לומד ממנו מהי חמלה אמיתית. זהו סרט מלא רגש, הומור שקט וניצוץ של קסם נדיר, כזה שמופיע כשאדם בוחר, אפילו בלי לדעת למה, לאהוב.