לאחרונה ביקרתי בבית יוסף באו, ברחוב ברדיצ'בסקי 9 בתל אביב.נכנסתי למקום שלא ידעתי על קיומו, ויצאתי ממנו עם תחושה שפגשתי סיפור חיים יוצא דופן של אדם שבחר ביצירה, בהומור ובאהבת החיים גם בלב הימים האפלים של השואה.
הביקור התרחש בתוך הדירה המקורית של באו, חלל קטן, צנוע ומלא אופי, שנשאר כמעט כפי שהיה. הקירות מספרים את הסיפור עוד לפני שמקשיבים למילים, מקום שמחבר מיד בין אדם, יצירה וחיים.
כל פרט, כל ציור, כל מכשיר אנימציה וקולנוע קטן אוצר בתוכו סיפור של אומץ, יצירה והישרדות. הצפייה בסרטי האנימציה והסיפורים על חייו של יוסף והאישה שהוא הכיר במחנה פלשוב רבקה מרגשים ומרתקים. הם הכירו בתוך מחנה פלשוב, והוא הצליח להיכנס למחנה הנשים רק כדי להיות איתה. הם נישאו בטקס סודי ומרגש, סיפור שהושם על המסך בסרט "רשימת שינדלר" ובסרט התיעודי "יוסף באו – אמן במלחמה". סיפור אהבתם הוא תזכורת לכוח האנושי. אהבה שנשמרה גם במציאות שיכלה לשבור כל אדם והפכה לכוח שאפשר להמשיך לחיות וליצור.
מה שמדהים עוד יותר הוא לדעת שיוסף באו לא הסתפק רק באמנות. רק לאחר מותו נודע כי שימש כגרפיקאי הראשי של המוסד. במסגרת תפקידו זייף תעודות שונות, בין היתר עבור מרגלים, ובהם גם תעודות שיועדו לאלי כהן ולהבדיל גם לאייכמן. יוסף באו מעולם לא דיבר על פעילותו החשאית, והסטודיו שלו שימש ככיסוי לפעילות זו. כל זה נעשה לצד עבודה פורצת דרך באנימציה ובגרפיקה בישראל תחום שבו הוא הפך למעין אבן יסוד.
החוויה במוזיאון היא אינטימית ומרגשת. הסיור עצמו מתקיים בקבוצה קטנה ונפתח בסרטונים קצרים שמשרטטים את סיפור חייו הכמעט בלתי נתפס. בהמשך נחשפים לעבודותיו הרבות ולדמותו המורכבת: אמן רב־תחומי, יוצר בלתי נלאה, רומנטיקן והומוריסט, שעבורו היצירה והצחוק היו דרך לשרוד. את המקום מפעילות עד היום בנותיו – הדסה וצלילה, שממשיכות לשמור לא רק על המוזיאון, אלא על הרוח. בין אם זה הצפייה במכשירי האנימציה הקטנים שבנה במו ידיו, בפונטים שעיצב לקולנוע הישראלי, או בכותרות לסרטים ואירועי תרבות שהשפיעו על כולנו. העבודות שלו ב"שמונה בעקבות אחד", "קזבלן", "סאלח שבתי", "עמוד האש" ועוד גורמות לכך שכל פריט מרגיש כאילו הוא מספר סיפור, לא רק על ההיסטוריה, אלא על האנושיות, על ההומור ועל הדרך שבה ניתן לשרוד גם במצבים הקשים ביותר.
אי אפשר שלא להתפעל ולהתרגש מהכוח והעומק של האדם הזה. יצירותיו הוכרו והוצגו ברחבי העולם באו"ם בניו יורק, במוזיאון אוסקר שינדלר בקרקוב, בפרלמנט הספרדי במדריד, במוזיאון הסובלנות החדש במוסקבה ובאתרים רבים נוספים בארצות הברית ובקנדה. לאורך השנים המוזיאון אירח תלמידים, חיילים, בני הגיל השלישי ותיירים מכל העולם כולם יוצאים עם תחושת השראה מהחיים והיצירה של הזוג באו.
בשנת 2020 הוענק ליוסף ולרבקה באו "אות המציל היהודי" מטעם ארגון בני ברית העולמי, ובשנים 2023–2024 דורג המוזיאון באחוזון העליון של האטרקציות המומלצות בעולם על ידי Tripadvisor.
במקביל לכל היופי הזה, כואב לדעת שהמוזיאון עומד בפני סכנת סגירה. טרם נמצא לו מקום חלופי, ובנותיו של יוסף באו, צלילה והדסה, פתחו בקמפיין גיוס המונים במטרה להציל את המוזיאון ולהבטיח את המשך המורשת.
זהו רגע קריטי. סגירת בית יוסף באו תהיה אובדן תרבותי והיסטורי שאין לו תחליף. כל תרומה, בכל סכום, מסייעת לשמור על המקום הייחודי הזה ולהעביר את סיפורו של יוסף באו לדורות הבאים.
לתרומה ולהצלת המוזיאון:
https://causematch.com/josephbauhouse
קרדיט צילום: קובי קלמנוביץ
