בלגונה של ונציה מסתתר אחד המקומות הציוריים והקסומים ביותר באיטליה האי בוראנו.
האי הקטן הזה, שנמצא כ־40 דקות שיט מהעיר הגדולה, נראה כאילו נלקח מתוך ציור: בתים בצבעים עזים המשתקפים במים, תעלות שקטות וסמטאות צרות שמרגישות כמו עולם אחר.
הדבר הראשון שתופס את העין בבוראנו הוא הצבע. כמעט כל בית באי צבוע בגוון אחר אדום בוהק, כחול עמוק, צהוב לימוני או ורוד עדין. השילוב ביניהם יוצר מראה שמרגיש כמעט לא אמיתי. המסורת המקומית מספרת שהדייגים של האי צבעו את בתיהם בצבעים חזקים כדי שיוכלו לזהות את הבית שלהם גם כאשר הערפל הכבד של הלגונה כיסה את האזור.
עם השנים הפכו הצבעים לסמל המובהק של האי. למעשה, קיימת גם תקנה מקומית: מי שמעוניין לצבוע את ביתו חייב לקבל אישור מהרשויות, כדי לשמור על הסגנון הצבעוני והייחודי שהפך את בוראנו למפורסמת בעולם. כיום, הצבעים הפכו לסמל של האי, רוב המבקרים מגיעים אל האי באמצעות סירות התחבורה הציבורית של הלגונה, הידועות בשם ואפורטו, המחברות בין האיים ובין ונציה לאי הצבעוני.
אך לא רק הצבעים מושכים לכאן מבקרים. בוראנו מפורסמת גם בזכות אמנות התחרה שלה. כבר מהמאה ה־16 יצרו נשים באי תחרה עדינה בעבודת יד, שנחשבה לאחת המשובחות באירופה. האצילות של אותה תקופה הזמינה מבוראנו תחרות לשמלות, צעיפים ומפות שולחן יוקרתיות, והשם של האי הפך לשם נרדף לאיכות ולדיוק בעבודת יד.
המסורת הזו לא נעלמה. גם היום ניתן לראות דוגמאות מרשימות של עבודות תחרה במוזיאון התחרה שבאי, לצד חנויות קטנות שממשיכות את המלאכה המסורתית.
למרות הקרבה לונציה התיירותית והעמוסה, בוראנו שומרת על תחושה של כפר קטן. הדייגים עדיין יוצאים אל הלגונה בסירותיהם הצבעוניות, כביסה מתנופפת בין הבתים, ותושבים יושבים בנחת בבתי קפה קטנים לצד התעלות.
הקצב כאן איטי יותר, רגוע יותר מקום שבו הזמן כאילו נע אחרת. רבים מהמבקרים מגיעים רק לכמה שעות, אך מהר מאוד מגלים שקל להישאר כאן יותר: לשוטט בין הגשרים, לצלם את הבתים הצבעוניים, ולשבת מול המים עם כוס קפה איטלקי.
מאמרים מומלצים
בשנים האחרונות הפך האי ליעד אהוב במיוחד על צלמים ומטיילים מכל העולם. כמעט כל פינה באי נראית כמו גלויה: גשר קטן מעל תעלה, סירה קשורה ליד בית ירוק, חלון עם עציצי פרחים או סמטה צרה שמובילה לפתע לנקודת תצפית צבעונית במיוחד.
מי שמבקר בונציה ומקדיש זמן גם לבוראנו מגלה צד אחר של הלגונה פחות מפואר מהארמונות של העיר הגדולה, אבל הרבה יותר צבעוני, חמים ואותנטי. לפעמים דווקא המקומות הקטנים והשקטים הם אלה שנשארים בזיכרון הרבה אחרי שהטיול נגמר.
