קרנבל המסכות בונציה (Carnival of Venice) הוא מסורת עתיקת יומין המתקיימת בעיר מדי שנה, בחודש פברואר.

קרנבל המסכות של ונציה נולד כאירוע שנועד לציין את המעבר בין החורף לקיץ, ועם השנים הפך לסמל לביטול הפער שבין המעמדות. לא משנה מי אתה, מי הם הוריך או כמה כסף יש ברשותך, בקרנבל אתה נחשב לבן מלוכה.

זו חגיגה כל כך מפוארת, חגיגה של החיים במגוון צבעים מרהיבים ביופיים, שמפורסמת בזכות המסכות והתלבושות המשוכללות שלה, שמוסיפות לאווירה הקסומה של העיר.

במהלך הקרנבל, ונציה מתעוררת לחיים עם מופעי רחוב, מוזיקה ומצעדים, וניתן לראות אנשים בכל הגילאים משוטטים ברחובות בתלבושות ומסכות מדהימות.

תעלומה ועונג, מעטרים את פניה של ונציה בלילה, זהות נסתרת, תחפושת סודית, מאחורי המסכות קמים החוגגים.

ברוקדות אלגנטיות, עם נוצות ותחרה, המסכות והתלבושות הן יצירת אמנות, כל אחד מורכב יותר עם סיפרים שלא סופרו, זהו מחזה מרהיב הטובל בקסם והדר.

מסורת עטיית המסכות במהלך הקרנבל החלה במאה ה-11, כאשר מסכות שימשו כדרך עבור בני האצולה בעיר להיחלץ לרגע ממגבלות מעמדם החברתי ולעסוק בהתענגות בעילום שם, מה שלא מצא חן בעיני הכנסיה והקרנבל הופסק לפני מאתיים שנה. במאה ה- 20 הקרנבל חודש והתפתח לחלון ראווה למסכות מורכבות ומעוצבות להפליא וכאטרקצה מרכזית לתיירים ולמקומיים כאחד.

ממסכות פשוטות עם כמה נוצות בלבד, ועד לפריטים משוכללים המכסים את כל הפנים והראש, תוך השקעה ביצירת התחפושת המושלמת.

"פירוש המילה 'קרנבל' היא 'קרנה' שזה בשר, ו'בל' שזה פרידה. פרידה מבשר". האיטלקים חוגגים את הקרנבל במשך שלושה שבועות. אסור לאכול בשר במשך כל ימי החג, לא מתחדשים ולא קונים תכשיטים. זוהי תקופה של צניעות.

שני דברים מאפיינים את קרנבל המסכות הוונציאני יותר מכל:

לבוש בסגנון הרנסנס

מסכות

המסכות, המוכרות בעולם כ"מסכות ונציאניות", נלקחו מהקומדיה דל'ארטה שהייתה נפוצה באיטליה במאות ה-16 וה-17. הן נחלקות לכמה סוגים:

מסכות לבנות וחסרות הבעה המכסות את כל הפנים

חצי מסכה שמכסה את העיניים, האף והחלק העליון של הלחיים

מסכה בעלת אף ארוך

מסכת ליצן (ארלקינו) ועוד

היתה זו חוויה קסומה ובלתי נשכחת, חגיגה של חיים ושמחה, אמנות ותרבות, עדות לכוחה של היצירתיות האנושית וליופיה של המסורת.

זהו תיאטרון רחוב אנושי במיטבו, בסגנון התיאטרון הקומי של המאה ה-16 "קומדיה דל ארטה", ססגוני וחושני מאין כמוהו בו שם המשחק הוא לראות, להראות ולהיראות, שכבר מאות שנים מצליח לשמור על הקסם שלו ולשמר מסורת עתיקת יומין.

העיר הופכת לעולם דמוי חלום שבו המציאות משתלבת עם פנטזיה, בה הלכתי לאיבוד בקסם של הרגע.