יש סרטים שלא מבקשים לצעוק את עצמם, אלא ללוות את הצופה בשקט. כזה הוא “נינו” של פולין לוקה, דרמה עדינה ונבונה על רגעים קטנים שמרכיבים הכרעה גדולה.
הסרט, שזכה בפרסים רבים ובהם פרסי סזאר לסרט הביכורים ולשחקן המבטיח, עוקב אחר שלושה ימים בחייו של נינו תקופה קצרה אך טעונה, שבמהלכה הוא נדרש להתמודד עם שתי משימות שכביכול פשוטות, אך בפועל מובילות אותו למסע כפול: ברחובות פריז ובתוך עצמו.
מה שמתחיל כעלילה כמעט יומיומית הופך בהדרגה למסע רגשי עמוק על חיים, גוף, פחד ותקווה. פריז איננה רק תפאורה רומנטית, אלא מרחב חי ונושם שבו שלושה ימים נינו נע בין זיכרונות, מפגשים והחלטות קטנות שמצטברות לרגע אחד של בחירה. העיר עצמה נדמית לעיתים כמשקפת את מצבו הפנימי רכה, סוערת, ולעיתים גם מנוכרת.
פולין לוקה, שמבוססת על חוויה אישית של אובדן, מספרת כי הסרט נולד מתוך ניסיון למצוא נחמה בתוך כאב. ואכן, “נינו” אינו סרט על מחלה, אלא על האפשרות להמשיך לחיות לצידה של הידיעה, ועל הדרך שבה בני אדם מחפשים משמעות דווקא בתוך שבריריות. הבחירה להתמקד בזמן שבין גילוי המחלה לבין תחילת הטיפול מעניקה לסרט איכות כמעט תלושה, רגע של “ביניים” שבו הכול עדיין יכול להשתנות.
הטון של הסרט נע בין רוך לאבסורד קטן של החיים עצמם, עם רגעים כמעט יומיומיים שמקבלים עומק רגשי מפתיע. מערכת היחסים בין נינו לסביבתו, במיוחד החברויות והקשרים הלא מדוברים, נבנית דרך שתיקות, מבטים ומגע יותר מאשר דרך מילים. המגע הגופני החוזר בסרט אינו רק אמצעי תקשורת אלא גם ניסיון להיאחז בעולם לפני שהוא משתנה.
במרכז הסרט עומד תיאודור פלרין, שמגלם את נינו ברגישות שקטה אך נוכחת, כזו שמצליחה לשאת סרט כמעט לבדו. לצידו צוות שחקנים שמעניק לכל דמות נוכחות אנושית חמה ואמינה, גם ברגעים הקצרים ביותר על המסך.
יש בסרט שילוב נדיר בין איפוק רגשי לבין עומק פסיכולוגי. הוא לא ממהר להסביר ולא מנסה להוביל את הצופה בכוח לרגש מסוים אלא מאפשר לדברים להצטבר בהדרגה, כמעט בלי שנרגיש, עד שהמשמעות מתבהרת.
זהו סרט שמבקש סבלנות אך מחזיר לצופה חוויה רגשית מדויקת ולא מתאמצת. לא דרמה גדולה, אלא התבוננות קרובה בחיים עצמם, כפי שהם נפרשים ברגעים הקטנים ביותר.
הסרט “נינו” הוא לא רק סיפור על גיבור אחד אלא על כולנו, ועל הרגעים שבהם החיים מבקשים מאיתנו לבחור גם בשקט.
במאית ותסריטאית: פולין לוקה
צילום: לוסי בודינו
הפקה: סנדרה דה פונסקה
שחקנים:
נינו: תיאודור פלרין
סופיאן: ויליאם לבגיל
זואי: סלומה דוואלס
אימו של נינו: זאן בליבר
הזר במרחצאות: מתייה אמלריק
צרפת 2025, צרפתית תרגום לעברית ואנגלית – 97 דקות.
הפצה בישראל סרטי נחשון
החל מ- 7 במאי בסינמטק תל אביב ובכל רחבי הארץ
טריילר:
