אמא: דרמה משפחתית שנונה ונוקבת על מחיר החופש מול נטישת המשפחה

ההצגה אמא מאת הלל מיטלפונקט ובבימויו, היא דרמה משפחתית מרתקת שנוגעת בנימים החשופים של יחסים בתוך משפחה אהבה, נטישה, תקווה, אכזבה, ואולי גם סליחה.

במרכזה עומדת דמותה של אם (בגילומה של יונה אליאן-קשת) שהיא גם אמנית זמרת בעבר שפסגה גדולה מאחוריה ונפילה כואבת לפניה. התבטאות אחת לא פוליטיקלי קורקט, אולי נאיבית, אולי כנה מדי הובילה לקריסת הקריירה שלה ולגלות עצמית ממושכת בארצות הברית.

עכשיו, אחרי שנים של שתיקה וניכור, היא חוזרת לארץ ומבקשת לעצמה מקום במשפחה, ואולי גם בלב של שתי הבנות שנטשה בילדותן: אובי (יעל וקשטיין), נגרית ולסבית מוצהרת שמתגוררת בבית ההורים, ורובי (דניאל גל), עורכת דין שחיה לבדה ומנהלת רומן עם גבר נשוי. השתיים סברו שהוריהן התגרשו מזמן, אך שובה של האם חושף עובדות מורכבות יותר לא רק על העבר, אלא גם על ההווה. האם דורשת את מקומה בבית, בית שלטענתה 'ברובו שלה', בעוד שבתה אובי מזכירה לה בכאב שהיא השקיעה את כל חסכונותיה בבית. הבית הופך לשדה קרב בין עבר להווה, בין זכות חוקית לבין זכות רגשית.

מימין לשמאל: דניאל גל, יונה אליאן-קשת, יעל וקשטיין

הפגישה המחודשת עם בנותיה בביתה של אובי איננה דרמה של פיוס מרגש, אלא התנגשות עזה בין שלוש נשים עצמאיות, שכל אחת מהן נושאת על גבה את פצעי העבר ואת שברי הילדות, ובמרכזה נבחנת מחדש המשמעות של המילה "אמא".

מימין לשמאל: דניאל גל, יעל וקשטיין

הבימוי שומר על אינטימיות, כמעט כמו צפייה בסצנות פרטיות מחיי משפחה, כשהבמה משמשת כמרחב טעון שבו מתרחש ניסיון כואב אך נוגע ללב לאחות שברים. השחקניות מגישות הופעות חזקות ונוגעות ללב, כשכל אחת מביאה אל הבמה את הפצע שלה, את הצורך שלה להישמע ולהיראות.

היא מציבה שאלות שאינן זקוקות לתשובות חד-משמעיות: האם אמנות ואימהוּת יכולים להתקיים זה לצד זה? האם לאם מותר לבחור בעצמה גם אם זה בא על חשבון ילדיה? האם האם נטשה? או שהחברה דחקה אותה לפינה? והאם יש נקודת חזרה אחרי בגידה רגשית כל כך עמוקה?

סיום ההצגה מותיר טעם מריר-מתוק, כשהפער בין הרצוי למצוי נשאר פתוח ומורכב. האם אכן יש מקום לחזרה? האם הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו הם הדרך להתמודד עם כאב ונטישה?

אמא היא לא רק סיפור על אם ושתי בנות, אלא על מורכבות הקשרים המשפחתיים, על הזמן שחולף ועל פצעים שלא נרפאים אבל אולי אפשר ללמוד לחיות איתם. זו הצגה שגורמת לנו לחשוב על הבית שגדלנו בו, על ההורים שהיו לנו או לא היו, ועל האפשרות לשוב ולבנות קשרים גם כשהם כמעט אבודים.

ההצגה נמשכת כשעה וחצי ללא הפסקה, אך ההדים הרגשיים שלה ממשיכים ללוות את הצופה זמן רב אחר כך.

החל מ15.4- בתיאטרון בית ליסין ע"ש ברוך איבצ'ר

שחקניות: יונה אליאן- קשת, דניאל גל ,יעל וקשטיין, מיקה שיבק.

קרדיט צילום: כפיר בולוטין

טריילר:

.