החולה ההודי של רשף ורגב לוי, המועלית בימים אלה בתיאטרון הקאמרי, היא הצגה נוקבת, מטלטלת ונוגעת ללב, שמוליכה את הצופה דרך מסע רגשי מלא כאב, חמלה ולעיתים גם הומור מדוד.
הסיפור האישי של שני האחים, שגב ואבשלום, נוגע בנקודות רגישות שמאפיינות כל משפחה, ומעלה דינמיקות מורכבות של קשרים משפחתיים ותחושות אשם.
במרכז ההצגה ניצב מפגש בלתי צפוי בין שני אחים. שגב הצעיר (עידו טאקו), שגדל בצילו של אב הולך ודועך בעקבות מחלת הדמנציה, פוגש את אבשלום, אחיו הבכור עורך דין שבעברו התמכר לסמים וניתק קשר עם המשפחה לפני שנים. מה שמתחיל כמפגש מהוסס ומלא מבוכה, מתפתח בהדרגה לעימות טעון, שבו נחשפים פצעים ישנים, סודות מודחקים ואמיתות שמעוררות רעידות בקרקע המשפחתית.
המחזה מצליח להימנע מקלישאות על מערכות יחסים משפחתיות, ומאופיין בדיאלוגים ישירים, שנונים וטעוני משמעות. הכאב והחמלה משתלבים בו עם הומור יבש ולעיתים מריר, אפילו בסצנות הכבדות ביותר, מה שמעניק לה מימד אנושי ועכשווי.
הבימוי של אמיר י. וולף משלב רגישות גדולה עם חוסר פשרות. הוא לא נמנע מלהתעכב על המקומות הכואבים ביותר, אך שומר על קצב ודינמיות. התפאורה שיצרה אלכסנדרה נרדי מאפשרת מעבר חלק בין האווירה האינטימית של בית הקפה לבין הכאוס החם והצפוף של הבית המשפחתי, כאשר הסצנות עוברות לסירוגין בין שני המרחבים. השילוב המדויק של התאורה של קרן גרנק עם מוזיקת הרקע של איתמר גרוס, הכוללת בעיקר שירים עבריים נוסטלגיים, מקרב את הקהל לדמויות ומעמיק את ההזדהות עם הסיפור.
תום אבני (אבשלום) מגיש דמות מורכבת ורב־שכבתית גבר שמסתיר מאחורי חזות קשוחה עולם פנימי רגיש ופצוע. לצדו שגב (עידו טאקו) אחיו למחצה של אבשלום, חושף דמות רבת ניגודים . רגישה וצינית, מצחיקה ועצובה בעת ובעונה אחת. ההומור השחור הוא המגן שלו בהתמודדות עם מחלת האב ועם מחלתו הסופנית והוא שמעניק לדמות רובד נוסף של אנושיות.
שרה פון שוורצה, בתפקיד האם, ומוטי כ"ץ, בתפקיד האב, מוסיפים להצגה עומק רגשי וחוכמה מרירה, ההופכים את הסיפור המשפחתי למורכב ונוגע ללב.
כ"ץ מגלם באמינות מרשימה את דמות האב המתדרדרת לדמנציה, כשהוא נע בעדינות בין רגעי בלבול לצלילות מפתיעה, ומשלב בהם נגיעות של הומור עדין. גם לאחר שאושפז בבית אבות סיעודי, נוכחותו נותרת מורגשת. הוא מקור לכאב ולשבר, אך גם סמל לאהבה שלא ידעה כיצד להתבטא. פון שוורצה מגלמת אם רבת־ניגודים חמה אך עייפה, נאמנה אך גם בוגדת, המשלבת בין כאב לציניות במינון מושלם. יחד הם מטעינים את הדרמה בעומק ובאנושיות, ומעניקים לה רגעים של חמלה וצחוק גם בתוך הכאב.
אחד ההיבטים המרשימים ביותר בהצגה הוא האיזון העדין בין צחוק לדמע. רגע אחד אתה מחייך מול חילופי הדברים העוקצניים בין האחים, וברגע הבא נאלם דום מול אמת משפחתית שנזרקת לחלל האוויר בלי פילטרים. הצופה עובר עם הדמויות מסע רגשי עמוק, מבלי להרגיש שמנסים "ללמד" אותו או להטיף לו.
החולה ההודי היא הצגה נוגעת, חכמה ומדויקת, שמוכיחה שוב שתיאטרון טוב לא זקוק לאפקטים גדולים רק לטקסט טוב, בימוי חד ולב אמיתי. זהו מחזה על אחים, אבל גם עלינו על הבחירות שאנחנו עושים, ועל הקשרים שאולי אפשר לתקן, אם רק נעז להסתכל עליהם מקרוב.
מומלץ מאוד.
טריילר:
צוות ושחקנים
מאת: רשף ורגב לוי
בימוי: אמיר י. וולף
תפאורה: אלכסנדרה נרדי
תלבושות: רועי עקאב
מוזיקה: איתמר גרוס
וידאו: אלדד בוגנים
תאורה: קרן גרנק
עוזר במאי: נעה גודל
משתתפים:
תום אבני, עידו טאקו / יונתן הורנצ'יק, מוטי כץ, שרה פון שוורצה
קרדיט צילום: רדי רובינשטיין
