"אומרים ש… האמת נמצאת בפרטים הקטנים. אבל מה קורה כשהאמת הזו מגיעה בתוך מעטפה סגורה שסירבנו לפתוח שנים?". זהו מסמך דוקומנטרי מקורי ומטלטל, המגיע לבמות בקיץ הקרוב. בתוך תקופה שבה הבית, הקהילה והשבר הלאומי נוכחים בכל רגע בחיינו, היצירה של אמיתי יעיש בן אוזיליו מציבה מראה חברתית נוקבת, חשופה וכנה, שנוגעת בעצב החשוף של כולנו.
סיפורו של המכתב שלא נפתח
בלב היצירה עומד עמי, קיבוצניק ותיק ומפונה, שמוצא את עצמו בתוך דירה זמנית בבניין מפונים. ה-7 באוקטובר שינה את העולם, אבל עבור עמי, השינוי האישי הגדול מגיע דווקא עם מעטפה שמגיעה לפתחו ומסרב להכניס אותה לחייו. סירוב זה הוא נקודת הפתיחה למסע רגשי עוצמתי שיוצאים אליו עמי ושני ילדיו.
הם יוצאים למסע בעקבות עברו, למכתב ישן מתקופת נעוריו, שבו התבשר על תפקידו כמלווה קהילות. דרך הזכרונות הללו, הצופה נשאב אל תקופה שבה הקיבוץ לא היה רק בית, אלא אידיאולוגיה דורסנית לעיתים. זהו מבט מפוכח על השנים שבהן היחיד נבלע בתוך ה"קולקטיב", על רגעי הבחירה הקשים בין הלינה המשותפת למשפחתית, ועל הסדקים שנוצרים כאשר מקהלה שלמה נדרשת לשיר בקול אחד, בעוד קולות אחרים נאלמים בדממה.
מעבר לאתוס הקיבוצי: מסע בין שבר, זיכרון וטכנולוגיה
כשארכיון הופך לווידוי אישי: הטקסט אינו מבוסס רק על דמיון, אלא על עבודת תחקיר ארכיונית מעמיקה ושיחות עומק. התוצאה נראית לעיתים כמו וידוי אישי, וזו בדיוק עוצמתה – הבחירה שלא לייפות את המציאות, אלא להבין אותה.
הדור המייסד מול הדור הממשיך: השילוב בין עמי (הדמות המייסדת והכואבת) לבין ילדיו, מייצר דיאלוג מרתק על הטרשת של המבנה החברתי הישן אל מול השינויים המודרניים.
כשאידיאולוגיה פוגשת חיים אמיתיים: המחזה חושף את הדינמיקה האנושית המורכבת ברגעים שבהם התפיסות האידיאולוגיות פגשו צרכים אישיים. אלו הם רגעי השבר, המקום שבו "קול אחד שולט במקהלה" ומשתיק את כל השאר.
מבט חדשני על זיכרון וטראומה: שיתוף הפעולה עם צוות אמנותי הכולל מומחי רובוטיקה (אורן עילם) ומעצבי חלל (איגי הגר פרי פלד) מוכיח שלא מדובר בהפקה שמרנית. השימוש בטכנולוגיה מודרנית על הבמה משקף את הניסיון לעכל עבר פוסט-טראומטי בכלים של הווה חדשני.
כוחו של הומור ככלי לעיבוד כאב: השימוש בהומור דק הוא כלי חכם. הוא מאפשר לעכל סיפורים כואבים על נידוי והדחקה, ובכך מנגיש נושאים מורכבים מבלי להישבר.
אם אתם מחפשים חוויה שלא תשאיר אתכם אדישים, כזו שתגרום לכם להסתכל על הקהילה שלנו, על ה"אנחנו" וה"אני" קצת אחרת, "אומרים ש…" היא ללא ספק הבחירה המדויקת לקיץ הזה. זהו מחזה על חזרה הביתה פיזית ונפשית ועל האומץ להשמיע סוף סוף את מה שעד היום נאמר רק בלחש.
צוות היוצרים והמבצעים
יצירה ובימוי: אמיתי יעיש בן אוזיליו | דרמטורגיה: רננה רז | שחקנים: מיגל אורבך, סיגלית פוקס, דני שפירא, טולי פסי, דורון מגלי | עוזרת במאי: נטע עצמון | רובוטיקה: אורן עילם | תלבושות: דורון אשכנזי | וידאו: איריס מועלם | חלל: איגי הגר פרי פלד | תאורה: זיו וולושין | מוזיקה: יותם אלון | הפקה: דנה רבינוביץ.
מועדים וכרטיסים – סמנו ביומן
ירושלים, ביה"ס לתיאטרון חזותי (בצלאל 11): 4.8.26 ו-5.8.26, בשעה 20:00.
ת"א-יפו, תיאטרון ענבל, סוזן דלל (יחיאלי 5):
6.8.26, בשעה 20:00 – בכורה
7.8.26, בשעה 14:00.
לפרטים נוספים והזמנת כרטיסים – לחצו כאן
"היצירה המטלטלת של אמיתי יעיש בן־אוזיליו הופכת תובנות אישיות למחזה דוקומנטרי שלם. דרך התחקיר הארכיוני והדיאלוגים הכנים, אנו פוגשים את האתוס הקיבוצי במלוא מורכבותו – אל מול השבר הגדול ששינה את המציאות שלנו."
טריילר:
מועדים קרובים להצגות נוספות של "תיאטרון עוטף הנגב", שיוצגו בחודש הקרוב ועוסקות בקיבוצים ובעוטף:
ההצגה לילדים ולכל המשפחה "ארגז החלומות" מאת אמיתי יעיש בן אוזיליו, המציגה את הווי הקיבוץ מזווית משפחתית: תוצג בתיאטרון הבית ת"א-יפו (מתחם ניסן נתיב, רח' נועם 5) – ביום ג' 7.7.26 בשעה 17:00; ובביה"ס לתיאטרון חזותי ירושלים (רח' בצלאל 11) – ביום ג' 28.7.26 בשעה 17:00.
וההצגה הדוקומנטרית "מקום לגור בו" מאת אמיתי יעיש בן אוזיליו וצוות שחקנים-יוצרים, המציגה את הווי קהילת העוטף בעקבות ה-7.10: תוצג בתיאטרון הבית ת"א-יפו (מתחם ניסן נתיב, רח' נועם 5) – ביום ה' 9.7.26 בשעה 20:00, וביום ו' 10.7.26 בשעה 12:00; ובביה"ס לתיאטרון חזותי ירושלים (רח' בצלאל 11) – ביום ד' 29.7.26 בשעה 20:00, וביום ה' 30.7.26 בשעה 20:00.
