לראשונה ובבכורה בישראל תוצג ברחבת מוזיאון פתח תקווה לאמנות קבוצת פסלי "האטלייה" של עופר ללוש, כחלק מהתערוכה "לו הייתי גוף".
קרדיט צילום – לאלי
פתיחה חגיגית: יום שישי, 14.2.2025 בשעה 11:00
נעילה : 28.6.2025
הכניסה חופשית
תערוכה קבוצתית : לו הייתי גוף
אוצרת: אירנה גורדון
כרמית חסין: לשיר על העצמות
אוצרת: דניאל צדקה כהן
דניאל קיצ'לס: אוריינטציות
אוצרת: אירנה גורדון
הילי לב-גרינפלד ושיראל ספרא: שמש חצות
אוצרת: הדס גלזר
אירה יאן וארתור קולניק: לראות את הניגון
אוצרת: סיגל קהת קרינסקי
ליאור גריידי: חלוץ
אוצרת: אירנה גורדון
עונת התערוכות החדשה במוזיאון פתח תקווה לאמנות כוללת שש תערוכות חדשות: "לו הייתי גוף", תערוכה קבוצתית רבת משתתפים, המפגישה אמניות ואמנים שעוסקים בשבריריותו ובחלקיותו של הגוף, על שלל מופעיו הפיזיים והנפשיים.
מירב מרודי קרדיט צילום מירב מרודי
תערוכת יחיד של האמנית כרמית חסין המורכבת מסדרת פסלים שהם הכלאה של קימורים אנושיים, מבנים תעשייתיים ותופעות גיאולוגיות. דניאל קיצ'לס מציג בתערוכת היחיד שלו עבודת וידיאו פרפורמטיבית חדשה – אורטוריה לשתי מוניות, רדיו ו- 16 משתתפים.
כרמית חסין כספית_2025 צילום כרמית חסין
תערוכתם הזוגית של האמנים הילי לב-גרינפלד ושיראל ספרא מציגה עבודות ציור ופיסול העוסקת במעברים שבין ילדות לבגרות. התערוכה לראות את הניגון מייצרת דיאלוג יוצא דופן, שמקורו באוסף המוזיאון, בין אירה יאן לארתור קולניק, מאיירי ספריו של י.ל. פרץ.
שיראל ספרא, שמש נמוכה ושעון חול, שמן על בד, 2024, צילום קארו ברקן
בתערוכה הראשונה הפותחת את תוכנית השהות בסדנת ההדפס של המוזיאון מיזם חדש וייחודי של המוזיאון, האמן ליאור גריידי יציג מערך הדפסי רשת אותם יצר מתוך מחקר של אוסף המוזיאון וחלליו.
לו הייתי גוף
אוצרת: אירנה גורדון
אמנים משתתפים : סשה אוקון, יקירה אמנט, עדי ארגוב, רימה ארסלנוב, דוריס ארקין, יסמין דייויס, מוחמד טוח'י, נירית טקלה, אביטל כנעני, עופר ללוש, הילה לולו לינ פרח כפר בירעים, סיגלית לנדאו, מיה מוצ'בסקי פרנס, מירב מרודי, ורה קורמן ועמרי אלורו, אלכס קרמר, יאנה רוטנר, יובל שאול, יואב שביט, יגאל תומרקין.
הילה לולו לין, מהר למהר #2, לב אמ, 2002, סטילס מוידאו
התערוכה "לו הייתי גוף" מפגישה אמניות ואמנים שעוסקים בשבריריותו ובחלקיותו של הגוף, על שלל מופעיו הגשמיים והנפשיים, אנושי או לא-אנושי. זה הגוף הנתון במאבק קיום בזמן הווה, אך משקעיו טעונים בזיכרון של תולדות הדברים. חרף גשמיותו הוא רוח ותודעה מופשטים, קורפוס של דיבור ומחשבה הנעוץ בחומר.
ברקע התערוכה רוחשת מציאות מקומית קשה מנשוא, שבה גופם של יחידים והגוף האזרחי כקולקטיב חשופים ונתונים בסכנה מתמדת, במצב חירום של מלחמה וטראומה מתמשכת. עם זאת, שורשי התערוכה נעוצים במחשבה על האינות שבלב הגוף כמושג, כתווך בינינו לבין העולם, המצוי ברצף בין החי והאורגני לבין הדומם, המכני והווירטואלי. באמנות הישראלית הגוף אינו מופיע כמובן מאליו; הוא לעולם חמקמק ומבקש הגדרה מחודשת, בין השאר בשל כובד משקלן של תפיסות דתיות וחברתיות.
האמנים המציגים בתערוכה ניגשים למבנים פיזיים, רגשיים ופוליטיים באמצעות ציור, מיצב, פיסול ווידאו כחומר גמיש שניתן לעצב, לדמיין מחדש ולהמציא מחדש. אצל תומרקין הגוף הוא זירת קרב, המכנסת אליה את הקונפליקטים והמיתוסים של תולדות המערב והמציאות הישראלית, סיגלית לנדאו בוחנת את הגוף כמוקד אליו מתנקזים רכות וכאב, בציוריו האינטימיים של אלכס קרמר, ההשתנות והתנועה הם תנאי לחיים ואביטל כנעני מציעה את אותה התנועה באמצעות דיאלוג עם הטבע. רישומיה של עדי ארגוב עוסקים בהתמודדות אישית עם מגבלות גופניות כתוצאה ממחלה, ומוחמד טוח'י חוקר את הגוף כבית וכהגנה.
מחוץ לחלל המוזיאון יוצבו פסליו המונומנטליים של האמן עפר ללוש. הסדרה, "אטליה" תוצג במלואה לראשונה בישראל, והיא גולת הכותרת של עשייתו האמנותית בעשור האחרון, ראש גבר, איש יושב, אשה עומדת, אשה הרה וראש אשה – שיחד מרכיבים כף יד. הפסלים המציגים את גוף האדם חפים מתווי אישיות מזהים, מה שמקנה להם איכות ארכאית ועתידנית בעת ובעונה אחת.
כרמית חסין: לשיר על העצמות
אוצרת: דניאל צדקה כהן
כרמית חסין מציגה פסלים שבתווך בין הגופני למופשט. הם ניצבים לגובה, כאלמנטים המשלבים שלושה עולמות צורניים חומריים: קימורים אורגניים בשרניים, מבנים תעשייתיים ותופעות גיאולוגיות. ההכלאה המשולשת מדגישה את הניגוד בין ארעיות הגוף האנושי לבין עמידותם של מבנים הנדסיים ומכונות, ושל אובייקטים טבעיים כמו סלעים. חסין מקבעת טריטוריה ומחברת את הצופה לתחושת השהות של גופנו הוודאי, ללא כל קשר לכישוריו או למגבלותיו. היא שואבת מן הכוחות הנשיים המוּלדים של האינטואיציה והחושים ומעוררת בצופה מודעוּת לעצמי ולסודותיו. החומרים והצורות נטענים במשמעות ובאנרגיה. פסליה של חסין יוצרים תחביר חדש
למבנים המשנעים כוח פנימי אל ליבת העצמי. הנוכחות האנושית כמו קיימת בתוכם, כאפשרות של חיים במצבים של ריקון וסופיוּת.
דניאל קיצ'לס
אוריינטציות: אורטוריה לשתי מוניות, רדיו ו-16 משתתפים
אוצרת: אירנה גורדון
אוריינטציות: אורטוריה לשתי מוניות, רדיו ו-16 משתתפים משלבת את פרקטיקות העבודה השונות של דניאל קיצ'לס– הלחנה, וידיאו וסאונד – עם פעולה פרפורמטיבית רבת-משתתפים. במרכז העבודה, שנוצרה בשנה החולפת לתערוכה המוזיאלית הראשונה שלו, נראות שתי מקהלות השרות במהלך נסיעה, במקומות ובזמנים שונים. מקהלה אחת מורכבת מ-12 נשים בגילים שונים, שיושבות במונית שירות ומפיקות צלילים קדם-לשוניים תוך כדי נסיעה בדרכים משובשות. המקהלה השנייה מורכבת מארבעה גברים השרים תוך כדי נסיעה בכביש 1 משדה התעופה לירושלים. המבט כאן מופנה מתוך הרכב החוצה וקדימה, אל הכביש והנוף שהוא חוצה, תחומים בזגוגית. שירת הגברים המגיבים על שמות המקומות בשלטים שעל פניהם הם חולפים, ספק מסמנים את התחנות שבדרך ספק נפרדים מהן. שתי המקהלות פועלות במעגליות אבסורדית (על גבול הקומית) המבוצעת
בטקסיות רליגיוזית.
הילי לב-גרינפלד ושיראל ספרא:/ שמש חצות
אוצרת: הדס גלזר
בתערוכה הזוגית של הילי לב-גרינפלד (נ' 1981) ושיראל ספרא (נ' 1983), שמש חצות היא מטאפורה לטשטוש בין מצבים של ערוּת ושינה ולהפרעות במחזוריות המוּכּרת של יום ולילה.
התערוכה בוחנת את ערפיליות המעברים בין ילדוּת לבגרוּת ושלבי התפתחות. עבודות הציור והפיסול צוללות למעמקים של זיכרונות הממשיכים להתקיים בתודעת המבוגר, ומשקפות את ההשפעה של מחזורי שינה וחוסר שינה על חוויה זו. עבודותיה של הילי לב-גרינפלד חוקרות מצבי דמדומים של תנועה בין עולמות. העבודות משלבות ציור על אובייקטים מפוסלים בעץ, אדריכליים למראֶה, המדמים חלונות ומייצגים אזורי מעבר בין המודע ללא-מודע. שיראל ספרא חוקר מחזוריות ויחסיות בזמן ובמרחב. עבודותיו מאזכרות מִתקני שעשועים, המטלטלים את המְשחקים בחוזקה ויוצרים חוויה של עיוות בזמן.
הילי לב גרינפלד, כוכב ים מסתכל במראה, שמן על עץ, 2024 (צילום_ הילי לב גרינפלד)
אירה יאן וארתור קולניק/ לראות את הניגון
אוצרת: סיגל קהת קרינסקי
התערוכה מציגה דיאלוג, שבמקורו באוסף המוזיאון, בין שני אמנים שאיירו שתי מהדורות מיוחדות של סיפורי י.ל. פרץ (יצחק לייבוש פרץ 1915-1852): אירה יאן וארתור קולניק. שמונה איורים של אירה יאן (1919-1869) המלווים שישה מסיפורי הקובץ סיפורים נבחרים וסקיצות, שראה אור בגרמנית ב-1905. עשרים איורים של ארתור קולניק (1971-1890) מלווים את הסיפור גלגולו של ניגון, שמהדורה מיוחדת שלו ראתה אור בפריז ב-1948 והוקדשה לאחיו של קולניק, שנספה בשואה עם אשתו וילדיו. האיורים נוצרו בסמוך למשברים בהיסטוריה היהודית: איוריה של אירה יאן נוצרו שנתיים לאחר פרעות קישינב ברוסיה (1903), ואיוריו של קולניק נוצרו שלוש שנים אחרי השואה. העבודות המוצגות בתערוכה נוצרו בסמוך למשברים בהיסטוריה היהודית ומפגישות בין הלך רוח פסימי בעמידה על פי תהום, עם הלך רוח אופטימי של דבֵקוּת באמונה, תיקון ותשוקה לחיים.
ליאור גריידי: חלוץ
תוכנית שהות בסדנת ההדפס של מוזיאון פתח תקווה לאמנות
אוצרת: אירנה גורדון
ב-2023 יזם מוזיאון פתח-תקווה לאמנות תוכנית-שהות לאמנים בסדנת ההדפס של המוזיאון, ליצירה של סדרת הדפסים (בהדפס רשת ו/או תחריט יבש) בהתייחס לאוסף המוזיאון. בגרעין האוסף אלפי יצירות אמנות בסוגי מדיה מגוונים, שנרכשו ונאספו בסיוע תרומות ועיזבונות והן מגוללות את תולדות האמנות הארצישראלית והישראלית הָחֵל בראשית המאה ה-20. אמני התוכנית התבקשו ליצור עבודות חדשות בזיקה לאוסף, בליווי מקצועי של משה רואס, מנהל סדנת ההדפס של המוזיאון.
ליאור גריידי , שנבחר למחזור הראשון של תוכנית השהות במוזיאון יצא למסע-חקר בחלל האוסף, תוך התחקות אחר מבנהו והתשתית האדריכלית שלו, אחר הסידור של המחיצות והמגירות והרווחים ביניהן. מתוך חלל האוסף הקונקרטי, בעודו מסמן את המעברים והרווחים בין המסדרונות ומדפי האחסון לבין העבודות עצמן, גריידי יוצר מערך שלם של עבודות בהדפס רשת המציגות את המרחב המופשט, התודעתי והחומרי, של אוסף האמנות ותולדות האמנות הישראלית.
מוזיאון פתח תקווה לאמנות / ארלוזרוב 30, פתח תקווה
ב', ד', שישי ושבת 14:00-10:00 / ה' 16:00-20:00
