קירות אבן עתיקים, קרואסון פטיסייר משובח, אמנות ישראלית בועטת וקבב אחד שנחשב למוסד קולינרי. זה השילוב המדויק שהרכיב את סיור העיתונאים והבלוגרים החגיגי שהשתתפתי בו בשבוע שעבר, שרובו ככולו התרכז במתחם המוזיאונים המרתק של באר שבע. חזרתי משם עם המלצה לסיור קצר, פוטוגני וטעים במיוחד, שנתן לנו הצצה ראשונה לתערוכות החדשות שעומדות להיפתח ועשה חשק לעצור בכל פינה.
מתחם המוזיאונים פה הוא פנינה אמיתית שעושה חשק לשלוף את המצלמה בכל פינה, ואת הסיור שלנו התחלנו בנקודה הכי נכונה שיש הפודטראק החדש "פטפוט", שממוקמת ממש בתוך החצר של המתחם.
מי שמחפש את השילוב המדויק בין קפאין משובח לאסתטיקה, ימצא אותו כאן. העגלה מעוצבת להפליא ומשתלבת בצורה מושלמת עם קירות האבן העתיקים והארכיטקטורה שמסביב. לשבת שם בבוקר, כשהשמש עוד רכה, עם כוס קפה איכותי ביד, זו פשוט חוויה אחרת. מעבר לקפה המצוין, יש שם כריכים מושקעים ואווירה חצי-אירופאית, רגועה ומזמינה שפשוט דורשת ממך להאט וליהנות מהרגע.
אבל גולת הכותרת? הקראפין פטיסייר שלהם. עם מראה פוטוגני להפליא, שכבות של בצק מדופדף והצצה לקרם הפטיסייר שמציץ מחלקו העליון, הוא הפך מיד לכוכב של השולחן. הביס הזה החזיר אותי בשנייה לקרואסון הבלתי נשכח שאכלתי בנסיעה האחרונה לאיטליה ההוא שהיה עשיר בפטיסייר וניל אמיתי, מושלם, וכולה ביורו וחצי. המאפה כאן הוא בדיוק כזה: קריספי ומתוחכם מבחוץ, עם ליבה עשירה בפטיסייר וניל קטיפתי ונימוח, והוא פשוט חובה לצד הקפה. תדלוק אנרגיה מושלם ופריימים פוטוגניים בטירוף לפני שיוצאים לדרך.
משם, צללנו ישר לאמנות: מוזיאון הנגב לאמנות שיושב בתוך מבנה בית המושל מהתקופה העות'מאנית. יש משהו מהפנט בניגודיות הזו: קירות אבן עתיקים וקשתות היסטוריות, שבתוכם מוצגות תערוכות מתחלפות של אמנות ישראלית עכשווית, מודרנית ובועטת. החלל עצמו הופך לחלק מהחוויה האמנותית.
מתחם המוזיאונים באר שבע מציג ארבע תערוכות חדשות בשני המוזיאונים הפועלים בו (הפתיחה החגיגית: יום רביעי, 10.6.26, כ"ה בסיוון תשפ״ו, בשעה 18:30).
במוזיאון הנגב לאמנות יוצגו שלוש תערוכות באוצרותו של רון ברטוֹש, שבמרכזן היחסים שבין טבע, נוף ואדם: ציורי המדבר של צבי מאירוביץ' מתחילת שנות ה־60, ציוריו של אבישי פלטק מהשנים האחרונות ומיצב הווידאו של אנה פרומצ'נקו. יחד הם יוצרים מהלך רחב של התבוננות מן הנוף ככוח ראשוני, דרך הנוף כזירה תיאטרלית, רגשית ואנושית, ועד הנוף כמרחב של השתהות וזיכרון.
נופים פתאומיים: ציורי המדבר של צבי מאירוביץ'
התערוכה, שפתחה את סיור העיתונאים שלנו בתוך מתחם המוזיאונים באר שבע, מוקדשת לציורי המִדְבָּר של האמן צבי מאירוביץ' (1911–1974), איש קבוצת "אופקים חדשים" ומאבות ההפשטה בציור הישראלי. ציורי המדבר שלו, אשר כונו בפיו "נופי סדום", הם פרק יצירה אשר נחשב לאחת מפסגות אמנותו.
הציורים נוצרו בראשית שנות ה־60 של המאה ה־20, בזמן ביקוריו של האמן במדבר, בעיקר באזור מצפה רמון וסביבת ים המלח. ואמנם, מאפייני המקום מצאו ביטוי בפלטת הצבעים של ציורים אלה, שכללה: אדום (אדמה, אֱדוֹם), לבן (מלח, רוח), אוֹכֶּר־חום (חול, חום חמסין, אור), שחור (צל) וסגולים וירוקים (מינרלים, ברזל מחומצן).
כאן, אל מול המראות ההיוליים של המדבר, הגיע מאירוביץ' אל דרגת ההפשטה הגבוהה ביותר שציוריו ידעו עד אז, כפי שתיאר במילותיו: "אני כאן מצייר טבע. כאן התשוקה לחזור אל התחושה הראשונית של הראייה. אז באה המערבולת. ובא הצמצום…" חוויית המדבר והתבוננות בתכונות היש והאין של הטבע, שימשו את מאירוביץ' כמקפצה אל עבר דרגת הפשטה גבוהה יותר מבעבר, ולא פחות מכך, למימוש משאלתו למזג בין ערכיו האוניברסליים של הציור המופשט לבין הערכים הלוקליים של מראה המקום.
תיאטרון הטבע של אבישי פלטק
תערוכה מוזיאלית ראשונה לאבישי פלטק המציגה מבט מקיף על הנוף המקומי כמרחב תיאטרלי וחי. פלטק הוא צייר נוף, אך בציוריו הנוף אינו נפתח אל האופק הרחוק, אלא מתקרב אל הצופה ומופיע כמעט כדמות. פרח, שיח, עץ, שורת עצים, דחליל, חיית בר, מבנה או פנס אלה הם גיבורי ציוריו, כאילו היה הנוף דמות והאמן היה צייר דיוקנאות.
בציוריו הנדיבים והמסוגננים ממיר פלטק את תנוחות הטבע לתכונות אנושיות: מחוות, חילופי מבטים ומבעים רגשיים. המזיגה בין אנרגיית החי לבין ממלכת הצומח יוצרת מערכת יחסים אינטימית בין האדם לטבע, ומתוכה נרקמת דרמה — מעין "תיאטרון טבע".
יצירתו של פלטק מזכירה בשלל צורות את יחסינו המורכבים עם הנוף, ואת חוויותיו מן השנים האחרונות בין שתי פריפריות: ביתו בקיבוץ כברי, שממנו נאלץ להתפנות, והנגב, שבו התחילה המלחמה. האמן אינו מציע טבע כמפלט או כקישוט, אלא כישות סובייקטיבית, יחידאית, נוכחת, ערה וחיה. ב"תיאטרון הטבע" של אבישי פלטק אין תפאורה ניטרלית, אלא נוכחות חיה עם מחוות, מצבים ומצבי תודעה משלה. הנוף חדל מלהיות רקע והופך למפגש אנושי.
אנה פרומצ'נקו: באר המשאלות
התערוכה מציגה מיצב המשלב וידאו, סאונד ופיסול, ובמרכזו דימוי הבאר דימוי הנטוע עמוק במסורת המקראית ובמרחב הארץ־ישראלי. הבאר היא נקודת מפגש בין צורך קיומי לממשמעות סמלית: כמקור מים היא מקור חיים, אך היא גם מגלמת את תלות האדם בטבע ואת שבריריות הקיום. ייבושה, סתימתה או הרעלתה הם איום ממשי, במיוחד במרחב המדברי.
כחלל עמוק ונסתר, הבאר עלולה להפוך גם לבור של נפילה, לכידה ומוות, ובה בעת היא מייצגת מרחב פנימי של זיכרון, תת־מודע ורבדי נפש חבויים. מתוך כפל הפנים הזה חוזר בתרבויות שונות הרעיון של "באר משאלות" מעין שער מטפיזי של תקווה, אמונה וקסם, שבו האדם משליך את כמיהותיו ותפילותיו אל מעבר לנראה ולעכשווי.
במיצב של פרומצ'נקו מוצבת הבאר כאובייקט פיסולי על רצפת המוזיאון. עבודת הווידאו המשולבת בין אבני הבאר יוצרת אשליה של מים העולים ויורדים באיטיות, בקצב המזכיר נשימה. לצד הבאר מוצב ספסל אבן, המזמין את המבקרים לשבת, להאט ולשהות בחוויה. ניתוקה של הבאר מהקשר של שימוש ותועלת מאפשר לה לפעול כמרחב של הרהור: היא אתר טעון שבו התנועה בין התמלאות להתמעטות מדגישה את המתח שבין תקווה לאובדן, כפי שמביעה אחת משורות השיר הנשמעות בלחישה ברקע: "מֵרֹב מַיִם / לֹא רוֹאִים אֶת הַמַּיִם".
במקביל, במוזיאון לתרבות האסלאם ועמי המזרח, הפועל אף הוא כחלק בלתי נפרד מאותו מתחם המוזיאונים באר שבע, תוצג התערוכה "מים חיים", הבוחנת את מקומם הייחודי של המים בתרבות, בדת ובחברה המוסלמית מחומר גלם יומיומי החיוני לקיום ועד סמל רב־עוצמה של טהרה, פריון, שפע וידע.
באמצעות 14 חפצי עילית נדירים מאוספי מוזיאון ישראל בירושלים ומוזיאון האסלאם (יד מאיר), ובהם כתבי יד וחפצי חצר מלכותיים שמקורם בתקופות ובאזורים שונים ברחבי העולם המוסלמי, התערוכה מציעה מבט רחב על האופן שבו מים שוזרים יחד קודש וחול, גוף ונפש. למים שמור מקום של כבוד במסורת המוסלמית; בקוראן הם מתוארים כמקור כל היצורים החיים, וכשם שהמים חיוניים לקיום הגשמי, כך הידע חיוני לקיומה של הנפש.
מעמדם המיוחד של המים הושפע במידה רבה מתיאורי גן העדן בקוראן, שבהם מקורות המים משולים לפנינים ולאבנים טובות המנצנצות ככוכבים. בהשראתם, גם בגנים המלכותיים הפכו בריכות ומזרקות לאמצעי מרכזי בארגון המרחב הציבורי. הקמת מתקני שתייה ציבוריים (סביל) וחלוקת מים לכל דורש נתפסו כסמל לנדיבות השליט ולשגשוג חברתי, והיוו אבן שואבת עבור הקהילות סביבם. החיבור לחלל המוזיאון מבקש להפוך גם את התערוכה עצמה למקום מפגש פתוח המזמין התבוננות ושיח משותף.
הפינאלה: ארוחת צהריים במוסד הבאר שבעי "קבב אמונה"
אחרי שספגנו כל כך הרבה אמנות ותרבות, הבטן כבר התחילה לאותת ולא היה לנו ספק איפה אנחנו סוגרים את חצי היום הזה. מרחק הליכה קצר מאותו מתחם המוזיאונים באר שבע, עדיין בלב הקסם וההיסטוריה של העיר העתיקה, הגענו ל"קבב אמונה".
אם אתם רוצים את הקבב הכי נימוח, מתובל ומדויק שיש, לצד סלטים טריים שמכינים במקום, פיתות חמות ואווירה של מוסד קולינרי אמיתי עם נשמה קבב אמונה זו עצירת חובה. מדובר בביס אגדי שסגר לנו את הטיול עם טעם של עוד, ובעיקר עם שובע מנחם ומצב רוח בשמיים.
בתערוכה החדשה במוזיאון הנגב לאמנות – לפרטים ושעות פעילות לחצו כאן
מוזיאון לתרבות האסלאם ועמי המזרח
מוזיאון הנגב לאמנות ומוזיאון לתרבות האיסלם:
שעות פתיחה
ב', ג', ה': 10:00 – 14:00
ד': 10:00 – 14:00, 16:00 – 19:00
ו', ש': 10:00 – 14:00
א': סגור
כתובת
רחוב העצמאות 60, באר שבע
יצירת קשר
טלפון: 08-6993535
office@negev-museum.org.il
