מובי – מוזאוני בת ים מציגים : "הושענא"/ אסתר שניידר
אוצרות : הילה כהן שניידרמן
פתיחה חגיגית : יום חמישי, 20.3.2025 בשעה 20:00
הכניסה חופשית – מובי – מוזאוני בת ים
נעילה: 7.6.2025
תערוכת היחיד של אסתר שניידר מציגה גוף עבודה חדש של ציורים ופסלים בקנה מידה אנושי. עבודותיה מתבססות על המרה של מרכיבים בתוך התרבות-מקדושה לחולין, מרחבי היומיום למוזיאון, מזכרי לנקבי, ומפגישות בחלל העגול של מוזיאון בת ים שני עולמות שכביכול רחוקים זה מזה כהפכים: האחד הוא אוהל מועד משכן העדות; והשני הוא המרחב הביתי. אלה מתמזגים בתערוכה דרך עבודות ציוריות ופיסוליות הנפרסות כמנדלה, או כקונסטלציית כוכבים סביב מרכז.
שנתות יממה
ב״הושענא״ רהיטים, חפצים ואלמנטים עוברים האנשה, מופיעים כחלקי גוף, ומתארגנים מחדש למרחב פיסולי־ציורי, רווי צבע וחושני, המזמין את הצופה להשתקע בו.
"הושענא" היא תערוכת היחיד המוזיאלית הראשונה של אסתר שניידר, אמנית המושפעת משדות תרבותיים רבים, ויוצרת תחבירים משתנים המוסיפים מימד חושני לחוויה האמנותית. אביה של האמנית, מיכאל שניידר (1957-2020) היה חוקר של מיסטיקה עברית קדומה. בעוד הוא עסק באמצעות הטקסט בתורת הסוד בתו עוסקת במהויות אלה דרך מעשה האמנות, בקו, צורה וצבע. בתערוכה מערכות הסמלים וחומרים הנפרשים כשפה מקודדת, והעבודות טעונות בידע רב הנשען על ארון הספרים היהודי, אך גם על ארכיטיפים מצריים, מניאטורות
פרסיות, סופרמטיזם רוסי ועוד.
פרט מתוך חבורה
שם התערוכה, הנשען על המושג הושענא, לקוח מהפסוק "אנא ה' הושיעה נא", (תהילים, קי״ח, כה). מנהג המתקיים בחג הסוכות, כאשר הכהנים היו זוקפים ענפים של ערבה בצידי המזבח. תערוכתה של שניידר נפתחת לקראת חג הפסח של שנת 2025, אך נדמה כי אנו נמצאים במצב של תחינה מתמשכת ובלתי פוסקת לישועה מאז חג הסוכות של שנת 2023.
אבא
אחד הדימויים המרכזיים המפעילים את התערוכה הוא אוהל מועד – המשכן שהקימו במדבר בני ישראל על פי ציווי והוראות האל. זוהי התלכדות של הזמן-המועד, עם האוהל – המקום. המחשבה על תחזוקת המשכן כחלק מחיי היומיום של המרחב המקודש עברו אצל שניידר תרגום אל תחזוקת המרחב הביתי – טיטוא הרצפה ושטיפתה, עריכת השולחן ועוד. אלה פעולות טקסיות ואינטימיות, שאם מבוצעות – בתודעה הנכונה יכולות להוביל למצבי התעלות מתוך ובתוך חיי היומיום.
בתערוכה יתפרשו המוטיבים במשכן כבעלי גוף אנושי – פני המנורה, שולחן לחם הפנים, ועוד. מבנה המשכן וכליו יותאמו ביחס לפרופורציות של הגוף האנושי. מעסיקה את שניידר רבות האפשרות של הגוף לפגוש את הרוחני, ולהיות כלי והיכל עבורו. בו בזמן, האמנות מאפשרת שעשוע עם הפן האלביתי והפמניסטי של דימויי גוף כפי שהם מתבטאים לעיתים בריהוט ובקדושה. הכיור כמרחב היטהרות, ארון הברית בקודש הקודשים כמיטה זוגית, המזבח כמטבח, את שולחן לחם הפנים כשולחן אוכל, וכיוצא בזאת. האמנות במובן זה יוצרת הזרה המאפשרת לשוב ולראות מחדש את הקדושה שנמצאת במציאות.
חרוזים
העבודות בקנה המידה של הגוף ואיבריו, הצבע הנוכח במלוא הדרו מסמן גם שעשוע, תשוקה, תאווה ומשחק. שניידר משתמשת בפלטה צבעונית רחבה וססגונית, כמו קשת המופיעה כפסל בכניסה לתערוכה. עבורה, הצבע מבטא מצבים במציאות, מצבי רוח כמו מזג אוויר, כמו מידע על החומר המסויים שהצבע קשור אליו, האדומים הם גם הרימון, גם הדם, וגם אבן האודם, הסגולים הם הסגולה, הערבוב של הכחול והאדום, שני הקצוות של החום והקור. הכחול הוא השמים והמים, הוא השאיפה לנשגב, הקדושה, שקט ועומק, והצהוב הוא אור, זהב, ולהבה.
מובי : מוזאוני בת ים לאמנות / סטרומה 6, בת ים
שעות פעילות: רביעי:14:00-10:00 חמישי 14:00-20:00
שישי 14:00-10:00 שבת 10:00-16:00
סיורים לקבוצות בתאום מראש
