מקום לאמנות בקרית המלאכה מציג תערוכת יחיד חדשה:
יהודה גרניט/ המלחמה מתרגשת
אוצרת שירלי וגנר
פתיחה חגיגית: יום חמישי 25.4.2024 בשעה : 19:00
נעילה : 25.5.2024
״המלחמה מתרגשת״ היא תערוכת יחיד של הפסל יהודה גרניט המציגה עבודות פיסול, אובייקטים, תבליטים והדפסים עשויים ברזל ומתכות שונות. העבודות מציגות רגעים מהאירועים הפוליטיים האחרונים, במיוחד אלה הקשורים במלחמה הנוכחית. בשפה מתומצתת ומיידית, גרניט מציג את המציאות המורכבת. הקו הרישומי פועל כמחווה של חיתוך בחומר, כרישום, אך גם כאות, כטקסט ועדות.
האמן יהודה גרניט מציג עבודות מהשנתיים האחרונות, עבודות שהן מחאה שיוצאת מתוך הסטודיו. החומרים שהוא עובד איתם, כמו ברזל ומתכות שונות, הם נוקשים ודורשים הפעלת כוח רב דרך מחוות פיסוליות ישירות. זהו כוח שמדבר על התנגדות, על פעולה של מחאה, לפני ובמיוחד אחרי השביעי באוקטובר. גרניט משלב שפה של רישום עם פיסול, שימוש ברדימייד וקווי קומיקס, אולם הפשטות והתמצות שהוא מביא לעבודות עומדים באופן מפתיע ומסקרן בניגוד למציאות המורכבת מולה הוא פועל. מתוך העבודות משתקפים רגעים המוכרים לנו, לצד רגעים מיצירות אמנות אייקוניות והיסטוריות שנקשרו במאבק ובמופעים שונים של התנגדות למלחמה. השיטוט בתערוכה והמעבר בין האובייקטים השונים מזמין מפגש עם סימנים וסמלי תרבות מוכרים.
העבודה ״המלחמה מתרגשת״, מזכירה מעין עמוד טוטם המתנשא לגובה של 2.70 מטר. הטוטם נקשר בטקסים דתיים קדומים, אליו פונים בבקשה להנהגה, להובלה ולבקשה. בטוטם של גרניט נערמים זה על גבי זה מעין ראשים עשויים מיכלי גז מזגנים שמזכירים דמויות קומיקס. ביניהם ניתן לזהות את ראשו החבוש של ״החייל הלבן״ של ג‘וזף הלר (מלכוד 22), את מסיכת הגז משירו של נתן אלתרמן ״אל תתנו להם רובים״ ואת דמותו של קילוגר מהסרט ״אפוקליפסה עכשיו״.
העבודה ״הצעקה״, כצעקתו של מונק, היא דיוקן עצמי ישיר מאוד: זעקתו של האמן אותה הוא חרט ימים ארוכים לתוך משטחי אלומיניום וברזל. ״הצעקה״ מוצגת לצד פורטרט של אישה פלסטינית. שני האובייקטים עשויים חריטת ברזל המדמה הדפס חיתוך עץ, כמו מנסה בכל כוחו הקו של ההדפס להתקיים בברזל. הנזילות המדיומלית בין ברזל לחיתוך עץ מעצימה את הנזילות וההתקה בין שני הסובייקטים, חלקיה המנותקים של המציאות הפרדוקסלית. האובייקטים השונים בגלריה והמעבר ביניהם פועלים על התודעה שלנו כמקהלה: הם יוצרים ריבוי קולות של מאבק אל-זמני בו הווה ועבר משתקפים זה בזה ללא הרף. העבר וההווה נקשרים בחזרתיות גם בעבודה ״צבע אדום בעוטף עזה״.
הדמויות הספונות יחד בשחור לבן נדמות כאילו שייכות כבר לעבר והן צפות על גבי רקע אדום בוהק המציף אותן וגם אותנו, הצופים.
דמות נוספת בתערוכה היא של החייל האלמוני והאלמותי (המוכר מצילום מלחמה איקוני של רוברט קאפה), אותה מציג גרניט כהד, כקו מתאר מרוקן הממסגר את נפילתו הקפואה ברישום מהיר. לצידה דמותה של אישה שזרועותיה פרוסות לצדדים, במהלך חיפוש במחסום קרוס, כמגזרת שקפאה.
בעבודה ״למה אתה לא יורה כבר?״ הקו פועל כמחווה של חיתוך בחומר, כרישום, אך גם כאות, כטקסט וכעדות: הקו הוא הכותב את המאורעות. הפיסול בברזל ובמתכות מבקש פעולות כוחניות, נוקשות ומדויקות בחומר, על מנת לברוא מהן דימוי. פעולות החיתוך, כיפוף הברזל, הריקוע וההלחמה נערמות בו, הן שוברות את הצורות הטבעיות של החומר, משחיתות ומפרקות אותו כמו מתוך אקט של הפרת סדר. כך, לא רק הדימויים בהם עוסק גרניט קשורים במאבק, אלא גם הפעולות הפיסוליות עצמן: זהו מאבק שמגולם בחומר ומאבק למול המציאות אליה הוא עד.
המרץ 6, תל אביב
ב’-ה’ 18:00 – 11:00 / שישי שבת 14:00 – 10:00