השבוע עלה לאקרנים סרטו של הבמאי פרננדו לאון דה ארנואה הבוס הטוב, העוסקת בשאלת האיזון ביחסים בין עובד למעסיק.
בלאנקו (חאבייר בארדם) ירש מאביו מפעל המייצר מאזניים אותו הוא מנהל בהתאם לדרכו הניהולית של האב: "לפעמים צריך לסדר את המאזניים כדי להגיע למשקל המדוייק".
המפעל זכה בכל הפרסים מלבד הפרס של הממשלה האזורית למצוינות בעסקים, פרס בו בלאנקו חושק לזכות. הוא משוכנע שכאשר וועדת הפרס תבקר במפעל ותראה כיצד חברת בלנקו דואגת לרווחת העובדים שלה ומתייחסות אליהם כאל בני משפחה גדולה ואוהבת, הפרס יהיה שלו. אך, בשבוע שלפני שוועדת הפרס מגיעה לסייר במפעל, בלאנקו נתקל בשורה של קונפליקטים אישיים ומקצועיים אותם הוא נדרש לפתור על מנת לזכות בפרס.
העלילה מתפרשת על פני שבוע כשבכל יום צצות בעיות חדשות, החל ממנהל הייצור הוותיק וחבר הילדות מיראלס (מנולו סולו), שדעתו מוסחת בגלל בעיות בחיי הנישואין, עד כי הוא עושה סדרה של טעויות המאיימות על המוניטין של המפעל, עובד שפוטר חוסה (אוסקר דה לה פואנטה) המוחה מחוץ למפעל בדרישה שיחזירו אותו לעבודה ובלנקו מוצא את עצמו במיטה עם אחת המתמחות החדשות, ליליאנה (אלמודנה אמור), עד שהוא מגלה שהוא בתו של חבר משפחה.
קירותיו של המפעל עדיין מציגים את שלושת העקרונות של מייסד החברה: מאמץ, איזון ונאמנות המשמשות את בלנקו כמנטרה אישית. אך, בלאנקו שרוצה לזכות בפרס בכל מחיר, מתמרן את קנה המידה שהוא מחזיק בידו כרצונו ומשתמש בעמדת הכוח וההשפעה שלו כלפי עובדיו כדי לקבל כמה החלטות קשות ומפוקפקות לפתרון הבעיות, שבעיניו הן מוצדקות וכביכול ל"טובתה של החברה ועובדיה" שהוא מצהיר בתחילת הסרט שהוא רואה בהם כמשפחה וכילדיו.
בלנקו עוטה על פניו לאורך כל הסרט את הפרסונה האבהית שלו עם חיוך ומילה טובה לכולם אך בסופו של יום בלאקו עסוק רק בעצמו ומשתמש בעובדיו ובני משפחותיהם על מנת להשיג את מטרותיו. ואולי הבמאי מרמז בכך שאולי אין הרבה הבדל בין בוס טוב לחלאה.
הבמאי פרננדו לאון דה ארנואה משתף פעולה בפעם השלישית עם השחקן חוויאר בארדם בעל הכריזמה הטבעית שנוכחותו על המסך מרתקת את הצופים.
זוהי סאטירה מרתקת ומצחיקה שזכתה בעשרות פרסים ברחבי העולם, הנותנת מבט חכם על ההתנהגות האנושית במקום עבודה.
טריילר:
במאי: פרננדו לאון דה ארנואה
שחקנים: חוויאר בארדם, מאנולו סולו, אלמודנה אמור
